את הפוסט הקודם [הטבע שם בחוץ] הקדשתי לשלושה ספרי טבע, והאמת שהכנתי אותו כי הייתי עייף מדי לכתוב את הנדרש עבור המניפסט של ג'ון בורוז - 'הבשורה על פי הטבע' [נהר ספרים, 2020 [תרגמה, וגם הוסיפה הערות ואחרית דבר ניצה פלד]. נדמה לי שאחת היציאות הבודדות שלי בשלושת השבועות האחרונים, מאז שחדלתי לנוע בדרכים והסתגרתי עוד טרם ההוראות המחמירות והולכות, הייתה לדואר לקבל את המשלוח מראובן מירן [ספר נוסף שרכשתי והגיע באותה חבילה הוא ספרו של קיפלינג על פייק ניוז]. כך שטבע הוא לא אחד הדברים שנמצאים בשפע כרגע. כלומר הוא נמצא מחוץ להישג רגלינו במצב קורונה שאנחנו מצויים בו. מסתבר, אגב, שזה עושה לו, לטבע, טוב. זיהום האוויר פחת, היעלים משוטטים באילת, החזירים אוכלים בכיכרות חיפה, והמטוסים לא מפריעים לנדידת הציפורים. אבל אל דאגה כאשר נחזור אנו בני האדם לשוטט נמשיך להשמידו.
"The Kingdom of heaven is not a place, but a state of mind."
בורוז שנולד "ב-3 באפריל, 1837, בבית חווה קטן סמוך לעיירה רוקסבורי בהרי הקֶטְסְקיל". בילה חלק מחייו במשרד האוצר בוושינגטון, אבל הקדיש את זמנו לטבע - להליכה בו, ללימודו, להבינו ולכתיבה עליו. את הספרון שהוא מעין מניפסט קטן על הקשר של האדם לטבע כתב כמענה להזמנת כומר. נחשפת בו זהותו האתאיסטית של בורוז ונטייתו לפנתאיזם, לזיהוי של האל והטבע כישות אחת והסירוב לראות את אלוהים כישות חיצונית ליקום. אך יותר מכל זו קריאה לצניעות האדם למול הטבע ולמול זמן הטבע: "עלינו לסגל את מחשבתנו לגילוי שאין הדברים מעוצבים במידת האדם אלא הוא מעוצב במידתם. האוויר אינו עשוי לריאות שלו אלא יש לו ריאות מפני שיש אוויר; האור לא נוצר לעיניו אלא יש לו עיניים מפני שיש אור".
"A man can get discouraged many times, but he is not a failure until he begins to blame somebody else and stops trying."
