הרבה נכתב על מלחמת יום הכיפורים. מרבית הכתיבה שהתפרסמה בפומבי עד השנים האחרונות הייתה ספרות זיכרונות ברמות אפולוגטיקה שונות של יחידים [למשל הערב בשש תפרוץ המלחמה של מוטי אשכנזי] או יחידות [למשל דרך האש של גדוד 52]. בשנים האחרונות החלו גם להתפרסם מחקרים ממסדיים, כלומר של המחלקה להיסטוריה של צה"ל [כמו ספרו המונומנטלי של שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים, קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, 2013; ואלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, 2013], אך גם נוספים הולכים ומצטברים. האחרון שבהם, לפחות זה שקראתי, הוא 'חמוטל ומכשיר לא בידינו' שכתב עודד מגידו (דביר, 2019).
מגידו שהיה מ"פ מילואים בגדוד 257 מחטיבה 421 וגם הוא עלה על "חמוטל" ושביחד עם "מכשיר" היוו שני יעדים בקדמת סיני, צפונית למרחב הקרבות שהתפרסם כ'חווה הסינית'. מרחב שבו השיגו המצרים את החדירה המבוססת ביותר מזרחה. מגידו שהגיע יחד עם פלוגתו ב-8 באוקטובר לאחר נסיעה ארוכה, נכנס לקרב ונפצע, יצא למחקר מתוך התחושה שנקרה בו מאז:
“אצלי זה התחיל משאלה שאני כבר הולך איתה 40 שנה – איך קרה ומה גרם לכך שאנחנו, חבורת ‘פרים צעירים’ שהחשש העיקרי והיחיד שלהם היה שיחמיצו את המלחמה, ב-8.10.73 בשעה 1730, עלינו דאיוש על יעד חי”ר עם אמצעי נ”ט, מבלי לדעת על מה אנחנו עולים, מבלי שיש לנו את הכלים הבסיסיים הדרושים כדי להילחם באויב שנמצא על היעד (מקלעים) או אפילו לזהות אותו (משקפות), מבלי לדעת שפחות משעה לפנינו כוחות שלנו עלו על אותו יעד ונדפקו שם – והפכנו תוך דקות מפלוגה כשירה חלקית (8 טנקים, כאמור ללא מקלעים) לפלוגה שהמ”פ בה מנוטרל, הסמ”פ מחוסל, עם ציוותו, עוד טנק נפגע, ויתרת הפלוגה יורדת מהיעד עם הזנב בין הרגליים”
בניגוד לרבים אחרים, מגידו עשה, לפחות לטעמי, עבודה מחקרית-היסטורית יסודית ומבוססת. הספר מבוסס על עבודת תיזה שעומדת בכללים מקצועיים. אמנם אין בתיאוריו את שילוב טרנדי של תוספות כגון מחשבות הגיבורים ודיאלוגים מומצאים משוערים ו'רכילות' על הסבתא של המט"ק וכו'. על בסיס ניתוח דקדקני של תשעת (9) הקרבות על "חמוטל" ו"מכשיר" באמצעות שימוש תצלומי אוויר, הקלטות קשר, דוחות היחידה לאיתור נעדרים, תחקירי היחידות, דוחות רבים, וגם ספרות מחקרית, ראיונות וזיכרונות. ותוספת חשובה הוא השימוש בזיכרונות של קצינים מצריים שנלחמו מנגד. זה לא מנעים את הקריאה, אבל מעמיד את הדברים באור בהיר, אם כי יש מורכבות רבה במעקב אחר הצירים, הכחולים, היעדים, היחידות ופרטים רבים נוספים [תוספת מפות ותצלומי אוויר רבים מקלה על ההבנה]. אבל זו מורכבות הנובעת מהקרבות עצמם ומפענוחם והיא חיונית ללימוד מקצועי של המלחמה והקרבות.
