אני ממשיך במסע ההיכרות עם ישראלים חדשים שכותבים, או לפחות חדשים בשבילי. אמנם התחלתי עם סופרות, אבל צרפתי גם סופרים. כפי שכבר כתבתי, על מנת להקטין את סיכוני הבחירה, במקום להמר על המלצות אקראיות אני בוחר הוצאות קטנות, ומסתמך על בחירות המוציאים לאור ועל טעמם. בימי קורונה יצאתי למסע עם 'לוקוס' או יותר נכון השליחים יצאו למסעות מתל אביב לחיפה. ספרתי ובדקתי ומצאתי שזה הספר השביעי שקראתי מההוצאה בחודש האחרון, מאז 'זנב'. אז בהזמנה השלישית רכשתי עוד ישראלי ביחד עם שלושה זרים -'האורחת' שכתב רן גלוזמן (לוקוס, 2019).
גלוזמן, כך כתוב על דש הספר, נולד בהרצליה ב-1981 וגדל בה. אני לא יודע האם זה חשוב, אבל בין השנים 2008–2012 חי בגרמניה, ושניים מתוך שלושת הסיפורים הכלולים בספר מתרחשים בה. אולי יש גם תנועה מגרמניה לישראל דרך הסיפורים. הראשון כולו גרמני, השני מאזכר את ישראל והשלישי כולו ישראלי. העניין מתבטא גם במיקום וגם באופי הדמויות. אולי זה רק נדמה לי. בכל אופן הסיפור הראשון - 'האורחת' הוא נובלה אירוטית המתארת משולש של משיכה ודחייה, סקס ומוות הנשקף מהחלון וחלון הנשקף מבית הקברות ששם גם יש מין. אווה מוצאת מקלט זמני אצל חברתה קתרינה ובעלה מיכאל בברלין, ויוצרת מהומה בחייהם, בבלגן שהיא יוצרת, בלכלוך שהיא מפזרת ובפיתוי המיני שהיא מפיצה. הנובלה השנייה [אני מקווה שההגדרה המדעית נכונה] - הסופה - היא מעניינת באופן שבו גלוזמן מערבל את הסיפור כך שלא ברור האם זה סיפור בתוך סיפור או סיפור שהסופר בנימין שמסופר עליו הוא זה שכתב אותו. בחלק הראשון של הנובלה מתוארת סופה שמגיעה מהים הצפוני לגרמניה וכיצד היא בולעת את העומד בדרכה, בחלק האמצעי מתוארים קורותיו של בנימין המנסה לכתוב ומסעו להוריו וניסיונו לברר פרטים אודות המשפחה בישראל, וכן מתוארת חזרתו מבית הוריו למשכנו בבית גן צנוע. בחלק האחרון שוב חזרה לסופה המטאטאת את היבשה בדרכה לפגוש את בנימין או שלא?
הסיפור הישראלי הוא הסיפור השלישי - לגעת במרצדס ולמות. המספר מתאר את קשריו עם דודו? שרגא. הלז מכור למכוניות, למהירות, לשתייה, לסיגריות, לנשים ובעיקר, כך נראה, לשקרים. התמכרויות והניסיונות חסרי התוחלת להיגמל מכולן הם המוביל של העלילה עד הסוף הכמעט מתבקש. מבקר ספרים במאקו, לא כל כך התלהב מספרו של גלוזמן, למרות שהשתמש בביקורת בשביל להפגין את ידענותו. ואני חושב שלא כל הספרים צריכים להיות 'אנה קרנינה' שגם אותה מי קורא בימינו? ולפעמים תחושת עניין ששורדת כמה רגעים מספקת בהחלט. המבחן שלי הוא כזה. האם אני אקרא עוד מדבריו של גלוזמן במידה ויצאו? התשובה היא כן. כמו אספרסו - קצר, קולע וחזק. גם אם אחרי זה לא נשארים הרבה משקעים, אנחנו נשתה גם את הבא. לא?
#ספר שלושה סיפורים שמשאירים טעם של עוד. מומלץ.
בזמן ריקוד הקורונה, תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר
Well no one told me about her, the way she lied Well no one told me about her, how many people cried But it's too late to say you're sorry How would I know, why should I care Please don't bother tryin' to find her She's not there