יסלח לי פרופסור יעקב שביט שלקחתי את ספרו 'הקוקיה' (ספריית תרמיל, 1982) מאחת מספריות הרכבת, משום שחשבתי שמדובר בספר של יעקב שבתאי. רצתי-חשתי ועיני קלטה יעקב ו'ש'. אמרתי לעצמי [אבל בלב]: "לא הכרתי, אבל הזדמנות לקרוא משהו של שבתאי". אבל מסתבר שהשין מקורה בשביט. בכל מקרה קראתי ולא התאכזבתי. שביט פרופסור להיסטוריה רב פעלים ופרסומים כתב את הקוקיה בתקופת של סיום עבודת הדוקטורט שלו שהסתיימה ב-1977. הספר פורסם בתרמיל ב-1982, אם כי בויקיפדיה וגם בכיתוב שמאחור הספר, מצוין שהספר פורסם במקור ב-1977 בהוצאת הדר. דבר המחזק עוד יותר את השערתי הלא מבוססת בעניין הקשור לתקופת לימודיו ולנושא הספר.
העלילה? [תסלחו לי שאני עושה וריאציות על הכיתובים בכריכות האחוריות] פוקס הוא דוקטור בינוני, אפרורי ולא מבריק להיסטוריה שכאשר היה סטודנט צעיר התיידד עם פרופסור שור הדחוי, בן הדור הישן שקיבל מקלט באוניברסיטת תל אביב הצעירה כאשר מעמדו בירושלים היה בלתי יציב. פוקס גילה באקראי חיבור פרי עטו של שור בהערת שוליים או גילה באקראי את בתו של שור. הוא הופך לבן בית אצל הפרופסור, מתחתן עם הבת, ומנהל קריירה אקדמית שולית. אלא שככל שהקריירה הזו נבנית בצעדים אטיים או צועדת במקום, הולכים חיי המשפחה שלו ומתמוטטים, סביבתו הקרובה נעלמת, דועכת או מתה, ובנו החידתי החולה במחלת הנפילה שאיננו דומה לו מעמיד אותו במבחן, ומחייב אותו לקבל החלטות ולהתמודד עם הסביבה ועם עצמו.
שביט מתאר, מעבר לסיפור הישיר, את ישראל של ראשיתה עד שנות השישים, דור הוריו, אנשי עמל, אלו שהצליחו ואלו שהתקיימו במאמץ. כמובן ששביט מתאר, מגחיך ועוקץ את הסביבה האקדמאית המוכרת לו. הוא מתאר את מאבקי הכבוד, הקידום והשתלבות או אי השתלבות החברתית. בדומה לסרטו של יוסף סידר, 'הערת שוליים', העלילה שטווה שביט המתחילה בעניין שולי וצדדי או תחתי - הערת שוליים - מתרחבת ויוצרת את הדברים בכללותם. דרך הסיפור המאופקת מצליחה בכל זאת לחשוף את עולמו של פוקס ואת נפשו המתחבטת והמיוסרת.
#ספר על אדם שעולמו הצר הולך ומתמוטט ועל יחסיו עם סביבתו עם הדורות שמעליו ועם בנו שלא שלו. כתוב באיפוק ובישירות. אמנם נלקח בשוגג ממדף הספרים, אבל מומלץ. [הסיפור פורסם גם בגרסה מעודכנת בספר של שביט שיצא ב-2014 - תיק ריכטר].
