יש לי וידוי. לא, לא שרצחתי, אלא שלא קראתי עד היום דבר משל אגתה כריסטי. אז בשבוע שעבר, בשבועות, שמתי יד על עותק שעובר במשפחה של התרגום החדש של 'רצח באוריינט אקספרס' [עם עובד, 2017 (תרגום מיכל אלפון)]. עלילת הספר שפורסם ב-1934, מתרחשת ברכבת. לאחר סיום חקירה בסוריה בחר הבלש בעל השפם, הרקול פוארו, לעשות את דרכו חזרה לאנגליה באמצעות רכבת האוריינט אקספרס. הרכבת נתקעת בשלג באזור מבודד בהרי הבלקן בשעות הלילה, ובבוקר מתגלה גופתו של מר ראצ'ט, דקורה 12 פעמים בדקירות לא אחידות בחזהו. ופוארו חוקר, עד שהוא מוכן לרכז את החשודים ולהציג בפניהם את הפתרון.
והכל במינוריות בלגית-אנגלית, ובאַנְדֶּרְסְטֵיְטְמֶנְט, בלשון המעטה הבריטית. אין יותר דרמות, רציחות, ומוזיקה מפחידה. מעין סדוקו קשה מאוד, תשבץ מסובך, שבו המשבצות מנסות לתעתע בפותר. מי בין הנוסעים, המשרתים והשרתים הוא הרוצח? ללא מעבדה משטרתית [רק אבקה לגילוי טביעות אצבע], ללא דנ"א, ללא סנסורים מכל עבר וללא ביג-דאטה ובינה מלאכותית, פוארו נעזר בשכלו ובאינטואיציה לפתור את התעמולה. איך אמר האדריכל מיס ואן דר רוהה? 'פחות זה יותר'. זה גם מה שמשמר את כריסטי כאחת הגדולות, אם לא הגדולה בכותבי [כותבות] ספרי הבלשים והמתח למרות הזמן החולף - האדם החושב, ולא הטכנולוגיה או הפעלולים אשר דוהים עם הזמן.
#ספר של אגתה כריסטי. זה מספיק לא? מומלץ למי שרוצה כמה שעות של קריאה נעימה.
תקראו, עד שתפתרו את העלילה כיצד להיות נחמדים.
ויש גם שיר מבלשים אחרים