יש דברים שצריך לבחון האם הם נוסעים טוב במרחב ובזמן. חומוס, למשל, אם לא תאכל אותו טרי מהסיר הוא יהיה 'אחלה', אבל לא טעים. חומוס לא נוסע טוב. כך צריך לבחון גם סטריפים של קומיקס או של קריקטורות פוליטיים, חברתיים ותרבותיים. האם הם עוברים וצולחים את הזמן והמרחק הגאוגרפי, יבשות ודורות. והנה אוריאל קון וההוצאה לאור הנפלאה שלו - 'תשע נשמות' מסיעים במרחק - מארגנטינה, ובזמן - משנות ה-60 את מפאלדה. שלוש חוברות - המשפחה על פי מפאלדה; הפוליטיקה על פי מפאלדה; והמשבר הכלכלי על פי מפאלדה. אחרי קריאה, לפחות בעיני, קטעים רבים נסעו טוב [ומעטים לא].
במה מדובר? מפאלדה היא דמות של ילדה מתפלספת ומרדנית שמנצלת את נקודת המבט הילדותית לביקורת נוקבת על העולם, על החברה, על האנושות ועל יחסי בני האדם והמשפחה. מפאלדה, הוריה ושאר הדמויות בסדרה הם פרי עטו של קינו, צייר, מאייר קומיקס ארגנטינאי, שניצל את הדמות בכדי להביע את דעתו על המשטר, על החברה הארגנטינית, על המלחמה הקרה, ועל הכל. במולדתה הייתה ועדיין היא דמות פופולרית וידועה. בתזמון מתאים [בחירות, למי ששכח] אם כי לא בתפוצה מספקת היא תורגמה לעברית [על ידי אדם בלומנטל], ומכיוון שחלק ניכר מהדברים הם אל-זמני ואוניברסליים הדברים עוברים גם למי שאיננו יליד ארגנטינה ונתקף בנוסטלגיה.
#ספר בעצם שלוש חוברות של קומיקס משובח שנסע היטב במרחק ובזמן. הערות ציניות על המצב, על העולם ועל בני האדם זה תמיד טוב. מומלץ.
תקראו, ותהיו נחמדים. טוב?
ויש גם שיר
ועוד הערה - בשנות השמונים של המאה הקודמת הופיעה מרסדס סוסה באולם האזורי באשכול. כל יוצאי ארגנטינה מקיבוצי ומושבי הסביבה מלאו את האולם. וגם אני שלא הבנתי מילה, הייתי שם והבנתי הכל.