• בעז זלמנוביץ

הקוטר כן קובע



יש לי עניין ברגלים הלוחמים בקרב המגע, ובכל הקשור בכך - טקטיקה, טכניקות וגם אמל"ח. אני משתדל לקרוא וללמוד, ולעקוב אחר התפתחויות בתחום, כפי שניתן ללמוד מהפוסטים שפרסמתי בעת האחרונה. אחד הדברים המרכזיים בלוחמת החי"ר הוא הנשק האישי - הרובה. בהקשר זה עקבתי בעבר אחרי הוויכוח אודות קוטר הקליע, שהוא הדבר החשוב. הרובה הרי נבנה סביבו, וכל האביזרים הנלווים ובכללם הכוונות, אמצעי הראייה של היום והלילה ואחרים נועדו להביא את הקליע למטרה. קוטר וגם הרכב וצורת הקליע קובעים את החדירות והנזק שהוא יגרום בעת הפגיעה. לפני שנתיים כתבתי בעבודה שעשיתי:

"קיימת ביקורת רבה בארה"ב ובנאטו על התעקשות להמשיך ולהשתמש בקליבר 5.56 מ"מ. זאת למרות ההבנה שהתגבשה על נחיתותו לעומת הקליבר שבו משתמשים האויבים. למרות זאת, נראה כי קליבר הרובה האישי בארה"ב ובנאטו יישאר 5.56 מ"מ, על בסיס הקנים הקצרים ועם השיפורים הנמשכים בתחמושת".


The ammunition pictured represents commercially available calibers, from left, 5.56 NATO, 300 Blackout, 6.8 SPC and .308 Win. The 6.8mm caliber selected by the Army will fit the bullet dimensions featured but could come in non-traditional packaging such as polymer casings or cased-telescoped cartridges. (Alan Lessig/Staff)

מסתבר שטעיתי. ביוני 2019 צפויות חמש חברות להביא לבחינה עבור צבא ארה"ב רובים בעלי קוטר 6.8 מ"מ. מהלך זה הוא חלק מהמאמץ להגביר את קטלניות כיתת החי"ר [שכזכור היא הכוח החשוב ביותר בשדה הקרב], והוא כולל גם החלפה של המקלע הכיתתי [בכיתה של צבא ארה"ב שני מקלעים] במקלע קל, מדויק ומשוכלל יותר, שגם הוא נדרש לקוטר 6.8 מ"מ.


אנרגיה של קליעים שונים קוטר ביחס למרחק מקור

6.8 מ"מ לא הופיע משום מקום, אם אתם עוקבים אחר התחום. הוויכוח על קוטר הקליעה נמשך כבר עשורים מאז שהחליטה ארה"ב לקבוע את 5.56 מ"מ כקוטר הסטנדרטי, זאת בניגוד ל-7.62 מ"מ שהיה סטנדרט נאטו, ולקטרים אחרים שהציעו מדינות אחרות. הלחימה באפגניסטן (2001) ובעיראק (2003) הציבה סימני שאלה בדבר יעילות כדורי 5.56 מ"מ וקטלניותם. הניסיון המבצעי שנצבר הצביע בין השאר על הבעיות הבאות נוכח מאפייני הלחימה וכלי הנשק של האויבים: חוסר אפקטיביות בטווחים שמעל 300 מ'; חוסר אחידות בחומרת הפציעה שתחמושת זו גורמת; ויכולת פחות בחדירה דרך חסמים כדוגמת חלונות או דלתות כלי רכב.


כבר בעשור הקודם הופיעו קריאות ותזכירים אשר קראו למצוא תחמושת ביניים בין 5.56 החלש ובין 7.62 הכבד. חלק מהכותבים הזכירו רובים בעלי קליבר ביניים, כדוגמת הרובים היפניים במלחמת העולם השנייה או את הרובה הבריטי EM-2 שנוסה בהצלחה בראשית שנות 50, אך בוטל מסיבות פוליטיות. דוגמה מעשית מהעשור הקודם היא שימוש שנעשה בכוחות המיוחדים של ארה"ב בתחמושות ביניים שנורו מכלי נשק שקנה שלהם הוסב לקוטר 6.8 מ"מ או 6.5 מ"מ.

הרובה הבריטית EM-2 בקליבר 7 מ"מ מקור

כעת נראה שאחרי עיכובים וחששות תרבותיים וכספיים, ארה"ב מוכנה לנסות אחרת, למרות שהנשק מיועד למה מכונה "100000 לוחמי החוד" [אם לתרגם לצה"לית], ואילו שאר החיילים ימשיכו לשאת את רובי 5.56 מ"מ בגלל העלות העצומה של החלפת הרובים והתחמושת. נראה מה יגידו הימים והניסויים. ואצלנו?

מקור התמונה העליונה

#לוחמתיבשה #חילהרגלים #רובה #68ממ #EM2

0 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com