המרגל שיצק את היסודות

זו אמנם ביוגרפיה אוהדת, אפילו אהודת מאוד, הכתובה על-ידי אדם מתוך הארגון, אבל היא מספרת סיפור מרתק. אמנם הוא מסופר בצורה מינורית, כי גם המחבר גם הוא איש שפעל בצללים, אך סיפורו של ראש השב"כ השלישי, עמוס מנור, הוא גם סיפורו של ראשית הארגון וגם אחד מסיפורי הקמת המדינה ומנגנוניה. יאיר שפיגל גמלאי של השב"כ, כתב את כל זה ב'ימי עמוס' (משרד הביטחון, שירות הביטחון ומודן, 2017) שיצא ביוזמת השב"כ.

בעצם זה סיפור מדהים, על אדם שבגיל 35 נעשה ראש השב"כ. זה שלעצמו מתאים לתקופה, אם נחשוב על גילו של יגאל ידין כרמטכ"ל. אך מנור שעלה לישראל ב-1949, אחרי ששרד את שואת יהדות הונגריה ומחנות ההשמדה והריכוז, היה שונה מארץ-ישראלים, מהצברים שיהוו את הרמטכ"לים בראשית צה"ל [אפילו דורי הרמטכ"ל הראשון עלה בגיל 6 לארץ]. דבר זה מודגש בספר, ולדעת המחבר מדובר היה ביתרון. מנור לא היה מחובר לזהות המדינה-מפא"י-בן גורן, ובכך הוביל השב"כ לממלכתיות והרחיק אותו מריגול אחרי מפלגות וזרמים שהיו בעיקר נגד השלטון - ימין ומשמאל.

השפעתו של מנור הייתה עצומה, שכן בעשר שנותיו כראש הארגון [1963-1953], וגם לפני כן כאחראי על הריגול הנגדי מול מדינות מזרח אירופה, הוא קבע ומיסד שיטות מחשבה, דרכי פעולה ונהלים מבצעיים ומנהליים כמעט מכלום. שפיגל מתאר את הפרשיות העיקריות של התקופה - מעצרם של מרגלים [למשל לוי לוי, וישראל בר], רצח קסטנר, חטיפת אייכמן, ועוד. שפיגל גם מקדיש פרק לתאר את יחסי מנור עם 'הממונה' איסר הראל ששלט בתחום המודיעין בשנות המדינה הראשונות. סיפור של מורכבות ורגש עצומים המסופר במינוריות.

#ספר על אדם, על ארגון ועל מדינה בצעדיה הראשונים. מומלץ למי שמתעניין בהיסטוריה של הביטחון, של המודיעין ושל השב"כ.

תקראו ותהיו נחמדים, אחרת יבוא השב"כ ויטלטל אתכם.

ויש גם שיר [לא קשור, אבל יפה].

אם כבר קראתם תקראו את 'מר מודיעין' של עמוס גלבוע על אהרון יריב ראש אמ"ן.

#ימיעמוס #עמוסמנור #שבכ #יאירשפיגל