אחרי שבשני הפוסטים הקודמים הצגנו את המושגים הראשיים הנוגעים לעניין הנגמ"שים והגדרותיהם, בפוסט זה נעלה את השאלות שיש לעסוק בהם במסגרת הדיון – האם נושא גייסות משוריין (נגמ"ש) או רק"ם לחימת חי"ר (רל"ח)?
אני מסתייע בדברים שכתב ד"ר עדו הכט, אך האחריות על הדעות והטעויות עלי כמובן.
אולם לפני השאלות, אקסיומה - חיל הרגלים נלחם ברגל. כפי שהמילון למונחי צה"ל קובע בעניין יחידות הרגלים: "יחידות אלו מורכבות מחיילים הלוחמים ברגל או שהלחימה הרגלית היא המרכיב העיקרי והשלטני בהן". במילים אחרות, אם החיילים לא יורדים מהרק"ם, הם לא חיילי רגלים ולא יכולים לעשות את תפקידם.
השאלה הראשית בתהליך החלטה על האם נגמ"ש או רל"ח היא, עד לאן מוביל הרק"ם את חיילי החי"ר? כלומר, האם הובלת החי"ר היא עד שדה הקרב, לנקודת ההיערכות והלחימה היא כולה ברגל או הרק"ם משמש להובלה ונשיאת החי"ר גם בתוך שדה הקרב.
השאלות המקדמיות לשאלה זו הן: מה הוא שדה הקרב? האם אנחנו יכולים לקבוע היכן הוא מתחיל? האם ניתן לבודד את קו המגע עם המרחב? בהפשטה, האם ניתן לקרב את יחידות החי"ר למקום הלחימה עם אוטובוסים כפי שהיה בחלק ממלחמות ישראל. כדוגמת חטיבה 99 בקרב אום כתף ב-1967. מה הוא האויב ומה האיום שהוא מציב בפני חייל הרגלים? כאשר הוא נע ברגל וכאשר הוא מנויד על גבי הרק"ם.
האויב ומאפייני השטח (תבליט ותכסית) משפיעים על קצב הלחימה, ומשליכים לכן על מאפייני הרק"ם בתחומי עוצמת האש, המיגון והניידות. יש בכך סיבה ומסובב – קצב הלחימה המשוער משפיע על אופי המיגון, הנשק, מאפייני העבירות והתנועה, וכמובן הפוך מאפייני המיגון, הנשק והעבירות ישפיעו על קצב הלחימה.
במידה ונקבע כי הרק"ם משמש להובלת החי"ר בשדה הקרב עלינו לשאול: האם מדובר באמצעי תובלה ממוגן בלבד עם נשק להגנה עצמית קרוב או רכב לחימה הנושא בתוכו רובאים ולכך מצויד בנשק המשפיע על לחימת המסגרת (היחידה הגדולה יותר) כדוגמת תותחים קטנים או בינוניים; נשק נגד טנקים ועוד.
שאלות נוספות שחשיבותן עולה רק לאחר קביעת מטרת הרק"ם הן, סוגי הנשק שהוא נושא עליו והאם יהיה זחלי או גלגלי?
בהמשך נפתח את הדיון אודות התשובות, אך בשלב זה אבקש עזרתכם בבחינת השאלות: האם נשאלו בסדר הנכון והאם ישנן שאלות שלא נשאלו?