שאלה שאני שואל את עצמי, לפחות אחת מהן, היא האם יש טעם בקריאה בספר שאתה לא מבין בנושא או מכיר ומבין רק חלק מהעניינים המדוברים בו. לא מעטים הם הספרים שאני קורא הן כאלה. כי הרי מי מבין בהכל [חוץ מגוגל]? אני חושב שכן. לכן כבר לפני שנים קניתי רבים מספרי הסדרה טעמים-מבחר כתבי מופת באסתטיקה של ספרית הפועלים. אחד מהם שקראתי מספר פעמים, ולפני שבוע מצאתי אותו ואת האחרים מסתתרים בארגז, הוא 'משחק הדואנדה ותורתו' של פדריקו גרסיה לורקה (ספרית הפועלים והקיבוץ המאוחד, 1989 [תרגמה רנה ליטוין]).
הספרון כולל תרגומי הרצאות של המשורר העוסקות במורשת התרבותית של ספרד או בעיקר של אנדלוסיה. הראשונה עוסקת ב'דואנדה' שהוא מצב רוח של יצירה ושל ביצוע, או אולי סוג מאבק ליצור או לבצע המאפיין את האמן שמצליח לחדור לנשמת עצמו ולנשמת הקהל.
"אֲנִי מְבַטֵּא אֶת שְׁמֵךְ, בְּלַיְלָה אָפֵל זֶה, וּשְׁמֵךְ נִשְׁמַע לִי רָחוֹק יוֹתֵר מִתָּמִיד. רָחוֹק יוֹתֵר מִכָּל הַכּוֹכָבִים וְכוֹאֵב יוֹתֵר מֵהַגֶּשֶׁם הֶעָדִין."
הרצאה נוספת עוסקת בזמר האנדלוסי הקדום - הזמר העמוק. הרצאה נשיאה על ידי לורקה במסגרת המאבק לשמר את Cante jondo. כמו בהרצאות האחרות שלו, לורקה מחבר ידע רב וכישרון הכתיבה וההבעה הרב שכבתי שלו. כך שלמרות המורכבות של הנושאים ומרחק שלהם מהקורא ההדיוט, ניתן להתענג [כן] על הקריאה והלמידה המתבקשת ממנה.
הוֹ, לַיְלָה עָצוּם שֶׁקְּלַסְתֵּרוֹ קָבוּעַ,
עַצְבוּת לְלֹא גְּבוּל כְּהַר תַּרְקִיעַ,
הוֹ, כֶּלֶב בִּלְבָבְךָ, קוֹל לֹא יָנִיחַ,
דְּמָמָה לְלֹא גְּבוּל, שׁוֹשָׁן פָּתוּחַ.
לורקה, מתוך שיר שתרגמה ליטוין.
#ספר הרצאות של לורקה. מאמץ ותענוג.
תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר צועני ספרדי [אני חושב]