כמו שאמרו מונטי פייטון, ועכשיו למשהו שונה לגמרי. אחרי מרתון ספרי הבלימה, שמתי לעצמי יעד [כמשמעו הצבאי] לסיים את הקריאה הממושכת בספרו של גדעון טיקוצקי 'דליה רביקוביץ בחיים ובספרות' (ידיעות ספרים, 2016) אשר טיפין-טיפין זחלתי על גבי דפיו, מנסה ללמוד את המשוררת ולפענח את הז'רגון [המקצועי, כך אני מניח] שבו משתמש טיקוצקי.
ואני בכלל לא קורא שירה סדרתי, ושאלתי עצמי מה קניתי ספר זה [חוץ מכך שהיה במבצע ובזול]? ומדוע אני מתעקש להשלים קריאתו? אולי הניסיון לקרוא דברים שמחוץ לגבולות הבנתי, שלא יהיה צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה [כפי שכתבה אחרת]. אבל בכל זאת רציתי ללמוד משהו על רביקוביץ.
כפי שכתב משהו, הספר פחות עוסק בחיי המשוררת, אבל כן נותן זוויות מבט על כתיבתה, אופן התפתחותה והשלכות של חייה 'האמיתיים' על השירה. להדיוט שכמוני הספר גילה שירים של רביקוביץ [טוב. זאת לא חוכמה כי הכרתי מעט, להבדיל מהפזמונים {תמונה, שובי לביתך, סיירת שקד, עמק דותן ועוד}], וגם קצת על אופן החשיבה והניתוח 'המקצועניים' של חוקרי הספרות.
#ספר מחקרי על משוררת חשובה ומרתקת. למי שמתעניין ברביקוביץ ומנסה לגלות זוויות נוספות. ומי שלא שיקרא משיריה או ישמע מפזמוניה החתרניים או לא.
והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבוע וגלגל העין את גלגל החמה חמד. אז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
ויש גם שיר