עוד פוסט לזכרו של אריאל שרון
הרבה נדון היום בספרות, זו המקצועית וזו המתיימרת להיות כזו, על סגנונות המנהיגות והפיקוד של המפקדים, ועל צורת הקשר וסגנון הדיבור שלהם עם הכפופים להם.
הקטע הבא מתאר את יחסיו של שרון עם קציני המטה שלו:
"המג"ד, בראותו חבורה כזאת, ממש "נבהל" ומדי יום ביומו היה תופס אחד מאתנו וללא שום סיבה או אזהרה מוקדמת, היה מפנה אליו הערות ואיומי סרק. הגיעו הדברים לידי כך, שתוך תקופה מסוימת נוצר אצלנו מושג חדש: "שפן תורן".
"שפן תורן" נקרא אותו, אשר נקלע בדרכו של המג"ד ואשר זכה לכינויי ה"חיבה" שהמינוח הצבאי סיפק בשפע".
היתה לנו תורנות "שפן תורן", ופעם כאשר המג"ד נטפל אלי עניתי לו "אני לא 'שפן תורן' היום. עכשיו נמצא ירמי בתורנות". המג"ד צחק וטפח על שכמי.
מושג נוסף שהיה רווח בין הקצינים נקרא "ארוז את חפציך ועזוב את היחידה". ברצון המג"ד להביע עד כמה הוא כועס על מישהו היה משתמש במשפט זה.
באחד הימים תפש אריק אותי ואת ירמי בעבירה מסוימת. תוך כדי חילופי הדברים פקד עלינו: "ארזו החפצים". תשובתו של ירמי היתה: "החפצים ארוזים, לאן אנו עוברים?"
היום תיאור שכזה היה זוכה להגדרה מדעית של "מנהיגות רעילה" והיועץ התורן היה מציע תהליך היטהרות וזיכוך של המג"ד עם המטה ובכלל זה שימוש ב"כדור רגש" והליכה על גחלים או העברת עזים בסדנת "שקר כל שהוא ורק תגידו לי לאן לשלוח את החשבונית".
ומי היה נלחם ברעים?
הקטע לקוח מתוך ספרו של משה ינוקא, מקיביה עד המיתלה, 1967. ינוקא שירת תחת שרון ביחידה 101 ובגדוד 890.