הנה קם הבן אדם וכותב ספר אחד או שניים ואולי יותר או פחות. טוב לא סתם בן אנוש אלא, בן דוד, ומחליט: "דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם" (א', ט"ז). גם את מגילת קהלת, כך נטען, כתב שלמה. המלך. אם כי תמיד טוב להסתמך על מישהו גדול, כביר, החכם באדם וכדומה [וראו גם זלמן אפשטיין: "ובחפצנו להעריך כראוי את הספר המיוחד במינו הזה עלינו, ראשית כל לדעת באיזו תקופה נכתב. שלמה המלך אי-אפשר שיהיה מחברו"]. כאחת המגילות המסתוריות והמסקרנות במקרא, קהלת זכתה לפרשנויות רבות בעבר, וגם בעת החדשה והחדשה מאוד [ראו בערך בויקיפדיה], והנה גם מיכאל הנדלזלץ מפרשן את קהלת בספרון 'קהלת על פי הנדלזלץ' (נהר ספרים, 2020). ואני חש כאן כבוד ואחריות, כי ראובן מירן המוציא לאור [נהר ספרים] טוען שאני הרוכש הראשון של חיבור המעניין שכתב הנדלזלץ.
הנדלזלץ, כך הוא מספר בהקדמה, כתב במשך שלוש וחצי שנים 947 קטעי פרוזה קצרים המייחסים ל-929 פרקי התנ"ך המסגרת 929 - תנך ביחד. מתוך למעלה 300,00 מילים שכתב הנדלזלץ במסע ההוא, הספרון מכיל את מעט המילים המתייחסות לפרקי מגילת קהלת, אבל מחזיק את המרובה. אבל הרי קהלת טען: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (א', ב'). חיינו זה מסע אל חוסר התוכלת. בסופו של דבר 'המקרה' שעליו מדבר קהלת, הוא המוות כפי שמסביר ומרחיב הנדלזלץ, ולכן לשם מה? הכל הבל? לא? כל הפסימיות הזו למה לנו לעסוק בה, וגם מה הטעם לקרוא את קהלת בכלל ואת הנדלזלץ בפרט, "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב-כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (א', ט"ו).
