• בעז זלמנוביץ

על גדות הטיבר שם צלמנו וכתבנו


שער 'הבאולינג ההוא על הטיבר' מאת מיכלאנג'לו אנטוניוני

אני מודה האסוציאציה הראשונה שקופצת לי מהשם 'מיכלאנג'לו אנטוניוני', היא אריק אינשטיין והשזירה המופלאה של שמות שחקני הכדורגל [משהו זוכר שהיה משחק כזה?] במונדיאל 1990, ולא במאי קולנוע. וגם פני מתכרכמות מבושה על כך שלא ראיתי ולו סרט אחד מסרטיו. בכל מקרה הסתקרנתי קצת, וגם רציתי להיראות אינטלקטואל אנין טעם וקניתי את 'הבאולינג ההוא על הטיבר' של אנטוניוני שיצא בהוצאת לוקוס (2017, [תרגם מאיטלקית אופיר פלדמן]). אנטוניוני נפטר ב-2007 בגיל 94 היה במאי סרטים מפורסם ומיוחד, וכאן זו הזדמנות להבין קצת ממנו, כפי שאיתמר זהר ב'הארץ' מציין שזהו ספר ש: "באמצעותו הם יכולים להיכנס לראשו של במאי גדול, להבין את מחשבותיו בזמן כתיבת תסריט, לפני ואחרי שהמלים נמחקות, בטרם תחילת הצילומים." אבל לא רק.


תנועה בעיר - צלם בעז זלמנוביץ

בספר יש שלושים ושלושה פרקים קצרים, בעצם סיפורים קצרים, התבוננויות של עמוד עד עשרה (בערך). הפרק הראשון המובא באתר 'עברית' [שם גם ניתן לרכוש דיגיטלית ספרים (אני עוד לא שם, בקריאה הדיגיטלית, אבל אתם אולי)] 'אופק האירועים' ממחיש את זווית הראייה ואופן הכתיבה השונה של אנטוניוני: "המטוס התרסק בגובה 1,742 מטר מעל פני הים. מרחוק רואים את הים מעבר לאוכף הסלעי והכהה, אך רק לעתים נדירות הרועים עוצרים לאורך המשעולים כדי להביט בו. אם הם עושים זאת זה בשעת השקיעה, משום שבמובן מסוים השקיעה היא הסיכום של עמל יומם. אותם רועים גרים קרוב, אפילו קרוב מאוד למקום התרסקות המטוס. מדובר במאתיים או שלוש מאות, איש מעולם לא ספר אותם. עוד היו שם שני שוטרים וכומר." זו לא כתיבה של סופר, כך נטען ונדמה, אלא של יוצר הרואה את העולם במחשבותיו של מי שרוצה לצלם אותו ולביים את התרחשויות כפי שהוא חושב שיקרו ולא תמיד כפי ש'המציאות' אם יש דבר שכזה.


אנשים, בני אדם במוזיאון הבריטי - צלם בעז זלמנוביץ

בראיון לאריאלה בנקיר, גם ב'הארץ', סיפרה אנריקה פיקו-אנטוניוני אלמנתו: "למי שעבדו לצדו של מיכלאנג'לו אנטוניוני, התופעה היתה מוכרת. מדי פעם, בעת הצילומים, נהג הבמאי לפנות את הסט מכל הנוכחים כדי שיוכל לשבת בשקט מוחלט, לבדו, ספון בעולמו. רק באותן דקות ארוכות של דממה, הצליח לחשוב בבהירות ולדמיין את הצעד הבא." הדמיונות הללו והמחשבות האלה כתובות נפלא בפרקי הספר. ולבסוף זוגתו מספרת על המבט והחיפוש של אנטוניוני אחר נפש האדם. זווית הראייה והמחשבה המבוטאים היטב היטב במילים, למרות הגמירא של דבריה: "ובכל הסרטים שלו מופיע החיפוש האינסופי הזה שדחף אותו. היה לו ממש צורך להבין את נפש האדם, את האינטימיות ואת העומק האנושי, והוא רצה לדעת הכל. הכל, הכל הכל. החל במה שלבשת כשהלכת לישון, וכלה באיך פשטת את הבגדים כשנכנסת לעשות מקלחת. האם אתה נשוי, כמה מאהבות יש לך. היתה לו סקרנות מקצועית עצומה ודחופה מאוד, ואת כל זה הוא רצה לספר בסרט, לדחוס הכל לפריים אחד, להביע רעיונות באמצעות תנועה או מחווה שתבהיר הכל. הוא חיפש תמיד אחר הפרטים שייתנו לו רעיון, משהו לא בנאלי וללא מלים. המלים היו מיותרות".


#ספר של התבוננות בבני האדם, נפשם וסביבתם. מומלץ ביותר. [תקנו מההוצאות העצמאיות הקטנות].


תתבוננו, תקראו, תשטפו ידיים ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר, זה הזמן לשמוע את סנדי דני שרה בלדה על Matty Groves

#ספר #אנטוניוני #לוקוס


50 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com