[עוד] שורשי הרוע

שער 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי' מאת רבקה שכטר

אחד הדברים שהפכו את ה'אוניברסיטה משודרת' של גלי צה"ל למפעל כל כך חשוב וגם פופולרי, עד שינתה את הסגנון, וכפני הדור רידדה את התוכן והחישה את הקצב, היה היכולת להפוך נושאים מורכבים ליותר 'נגישים' לקהל הרחב. הצלחת המרצה בשידור ולאחר מכן כאשר הפכו ההרצאות לפרקי ספרון להסביר דבר מסובך להדיוטות, זה אמנות ומיומנות לא פשוטה. במקרה של 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי' של רבקה שכטר (אוניברסיטה משודרת, 1990) אני מתקשה להחליט את ההצלחה של הפיכת המורכב לפשוט. אולי בעצם, כפי שאמר לי אחד ממורי ורבני, "יש דברים מסובכים שההסבר שלהם יהיה מורכב". יכול להיות שגם במקרה של גרמניה הנאצית, קשה לנו לקבל הסברים פשוטים. כמה שיש בנאליות ברוע, או יותר נכון בהוצאתו לפעול, הסיבה לקיימו, במיוחד בנפח בלתי נתפס, מקורו או שורשיו מרובים ומגוונים.

נשימה - צלם בעז זלמנוביץ [רמת הגולן]

שכטר לוקחת את הקורא לשורשי הדתיים, הנוצריים של הנאציזם, למרטין לותר. עוז בלומן כתב ב'מקור ראשון' במאמר על הגותה של שכטר: ש"לדבריה, לותר היה רק החוליה הראשונה בזחלי הטנק הגרמני. בניגוד לנטייה הקיימת אצל כמה הוגים יהודים, לראות ברפורמציה שלב מתקדם יותר של הנצרות ולהתייחס אליה באהדה, שכטר הראתה כי לצד אנטישמיות מפורשת, לותר שלל את ערכם של המעשים הטובים ("sola fide"), הרצון החופשי, הממסד, החוק, הבחירה החופשית – והכתיר את השטן כשליטו של העולם הזה. המפלט מהשטן התאפשר רק באמצעות בקשת האמונה הרוחנית הצרופה (האישית, הפנימית) שהבטיחה את החיים הנצחיים שלאחר המוות". חוליות ההמשך הן ד"ר פאוסט שמכר את נשמתו לשטן. אגדה עממית בגרסאות שונות שהשבר הפרוטסטנטי הוסיף לה את הנופך שלו. גתה, בסיפור הגרמני החשוב ביותר, שחרר את פאוסט מהעונש של כריתת הברית עם השטן, וכך חיזק את "מעמדו" של השטן כאופציה חליפית לאל. קאנט, על פי שכטר, הוא המשך הרצף. תרומתו נובעת מהדגש על החוקים "פנימיים" המוחלטים שיש לציית להם בניגוד לסלידה הקאנטית מנורמות מוסר וממצוות "חיצוניות" של היהדות והקתוליות. שלמרות הבעייתיות שלהן מצביעות על יחסיים הדדיים חיצוניים עם הסביבה והזולת ועל שכר ועונש. על בסיס זה יכל היטלר להקים את האומה המבוססת על עבדים ועל הקרבת קורבנות אדם, מוטיבים פאוסטיים נוספים: "האידיאולוגיה הגרמנית בתחילת המאה ה-20 שגשגה בגרמניה, בתוכה גם ספרו של היטלר. כיוון שאידיאולוגיה זו ביטאה את מאווייהם של הגרמנים. אידואולוגיה זו לא הייתה שולית, מקרית. היא הייתה שורשית מאוד, שכן היא חזרה בפשטות על ערכי היסוד הלותרניים הפאוסטיים שביטאו המשוררים, התיאולוגים והפילוסופים בשפתם הנשגבת" [עמ' 103].

פצצה שחדרה - צלם בעז זלמנוביץ [רמת הגולן]

יכול להיות שהתמודדות שלי עם הספר, בנוסף לנושאים המורכבים בהם הוא עוסק, היה סגנון הכתיבה. מכיוון שאני מורגל בקריאה בסגנון המסורתי של מחקר, התקשתי לעקוב אחרי שכטר. כפי שהיא עצמה כתבה בעקבות דחיית ספר שלה על ידי מוסד ביאליק ב-1967: "פילוסופיה דתית היא נושא נכבד בכל העולם המערבי ומתייחסים אליה בכבוד. אינני יודעת מדוע מכנים נושא זה בארץ בשם 'פובליציסטיקה' […] עשרים ושתיים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה לא יצא עדיין במדינת ישראל מחקר על המניעים הרוחניים שהביאו להתנגשות בין גרמניות ליהדות […] הסיבה למצב זה נעוצה בהחנקה שיטתית של כל מחקר עיוני חופשי ומקורי שלא כתוב בז'רגון המקובל של האוניברסיטה". בכל מקרה, אם לצטט את אברהם תומר בדברים שכתב ב'מידה', אחת הסיבות לקרוא את ספרה המורכב של שכטר היא ש: "אם ברצוננו לזכור את השואה, עלינו לחרוג ממערכת המושגים הרגילה שלנו. כך נוכל לא רק לשכלל את הבנת השואה, אלא גם להבין טוב יותר את שורשי תרבותנו, הבנה שתאפשר לזיכרון להשפיע על חיינו יותר מאשר יום או יומיים בשנה". ובהקשר הזה אין ספק ששכטר חודרת לשכבות העמוקות התרבותיות, התאולוגיות וההיסטוריות שעליהן נוצרו גרמניה הנאצית ומפעל הרצח, אך גם של תרבות המערב בכללה. והתמודדות עם נושא וכתיבה מורכבים הם לא תירוץ שלא לקרוא, אלא להיפך, הם תמריץ.

#ספר חשוב, מורכב ומאתגר על הרבדים הבסיסיים שעליהם נבנתה האידאולוגיה הנאצית. מומלץ למי שמתעניין בעומקם של הדברים ובמורכבותם.

מה ניגד? לא נשאר לנו אלא לקרוא ולהיות נחמדים.

ויש גם שיר להורדת הקצב

The end of a perfect day

Distant lights from across the bay

Babylon sisters shake it

Babylon sisters shake it

So fine so young

Tell me I'm the only one

#ספר #שכטר #גרמניההנאצית #לותר #פאוסט #גתה #קאנט