בסמטאות שכונת הדר שבחיפה, בסביבת חנות הספרים האהובה עלי - מרתף הספר - אפשר לראות לפעמים נרקומנים שואפים או מתיכים סם על גבי נייר כסף. ככה באמצע היום. דבר לא עוצר את המכורים ודבר לא מעניין אותם חוץ ממנת הסם הבאה. אתמול כאשר עברתי לשאוף את מנת הספרים אצל יהודה המו"ס, דברנו על התופעה. ולא שאני משווה, אבל עדיף להתמכר לספרים [ולהיות נחמדים]. לא? כי בעצם גם אנחנו המכורים לספרים, נמשכים לדילרים שלנו, לספקי הספרים החדשים והישנים, ועוד לא סיימנו לקרוא את הערמה המאיימת לקורס על ראשנו, וכבר אנו רצים לקנות את המנה הבאה. כבר כתבתי על העניין בעקבות ספר אחר שקראתי, אבל אם רוצים לקרוא אודות ביבליומאניה חכמה, מתבוננת ומרתקת מומלץ לקרוא את ספרו החדש של חיים באר - 'מסע דילוגים' (עם עובד, 2019).
זו אסופת דברים שכתב באר במשך שנים רבות, רובם במסגרת טור שבועי ב'דבר השבוע', אך לא רק. באר הוא מהסופרים העברים (הישראליים?) האהובים עלי. רוחב ועומק השכלתו שמקורותיה בירושלים של שנות החמישים והמשכה בשקדנות ולימוד מתמיד באמצעות קריאה בלתי פוסקת; העברית על רובדיה המגוונים, שבאר מחברם ומתיכם למקשה מענגת; והתבוננות הקפדנית, החודרת וההומנית באדם, בחולשותיו ובמעלותיו. הם הגורמים לי לחזור ולקרוא בכתביו. באר מתאר בספר מפגשים עם ספרים, עם חנויות ספרים בירושלים, בבני ברק, בתל אביב ובלונדון, עם גיבורי ספריו, ועם קוראיו, אך לא רק אתם.
ב-2017 בראיון לאמילי עמרוסי, בישראל היום, אמר באר: "סדרו את יומכם כך שיהיה לכם זמן לקרוא ספר טוב. חלקו את הקריאה לשלושה חלקים: קלאסיקה יהודית כמו פיוט וספרות חז"ל; קלאסיקה עברית כמו ברנר ועגנון; וקלאסיקה של ספרות העולם. לא לזלזל בצ'כוב". ובאר? הוא קורא בכולם, ומחפש את הספר הנדיר הבא, ואת המפגש הנוסף עם הנרקומנים של הספרים והספרות:
