ספרו של מרק טוויין שיצא לאחר מותו, 'זר המסתורי' (גוונים, 2013 תרגמה רות בונדי) הוא מבט מפוכח, ציני ומריר על בני האדם כ'המון' ועל הבנתם את ה'טוב' וה'רע'. השטן מגיע מרחוק על מנת לומר: "זאת האמת, כפי שחשפתי אותה לפניך: אין אלוהים, אין יקום, אין מין אנושי, אין חיי העולם הזה, אין שמיים ולא גיהנום, הכול חלום - חלום אווילי וגרוטסקי. דבר אינו קיים מלבדך. ואתה אינך אלא מחשבה - מחשבה תועה, מחשבה חסרת תועלת, מחשבה חסרת בית, הנודדת אבודה בין הנצחים הריקים!". אבל מה כן משמעותי, מה משפיע? ציטוט של טוויין שמופיע ב'אימפריום' של כריסטיאן קראכט (עם עובד, 2018, תרגום חנן אלשטיין) "אנשים ערומים השפעתם מועטה או לא קיימת על החברה" מצביע על כך שאנשים בשוליים אין להם קול וכוח, אז מה עם בעלי החיים? לטוויין שתי הצעות שהתפרסמו בספרון שיצא כעת בנהר ספרים - 'הצפרדע המקפץ' ו'סיפורה של כלבה' (2021, תרגום ואחרית דבר רעיה ג'קסון).
ב-The Celebrated Jumping Frog of Calaveras County הסיפור שחשף אותו לתודעת הציבור, טוויין מתאר בסיפור בתוך סיפור את קורותיו של ג'ים סמיילי וצפרדעו. סמיילי אשר נודע כמהמר על כל דבר שזז או כל בעל חיים שניתן לאמנו עבור תחרות שאפשר להמר עליה, מגדל ומאמן צפרדע נתרן שאין לו מתחרים. אין לו מתחרים? אפילו לביבי יש. מהה... דימוי לא טוב, כי מי שיקרא את הסיפור יכול לעשות השלכות פוליטיות לגבי ניצחון והפסד. אבל כפי שאמר המנצח "שוב בהכוונה רבה: "ובכן, אני לא רואה שום דבר מיוחד בצפרדע הזה הכל צפרדע אחר." לב הסיפור הוא נצחי, כלומר שורד יותר ממאה ושישים שנים, ונלמד ונבחן בארה"ב, אבל טוב עשתה המתרגמת שהוסיפה הערות והסברים לגבי הסביבה והתקופה הרחוקים מאתנו. אגב, המתרגמת בחרה לעשות שימוש בלשון זכר ביחס לצפרדע, כפי שעשה טוויין, וכך גם עשיתי אני כאן.
