על שער הספר דיוקן אמן הציור קאנזי. כן קוף. קוף נוסף, קונגו, שנודע בכך שציוריו הרשימו את פיקסו ונמכרו בעשרות אלפי דולרים במכירות פומביות. מעבר לזה שהוא צייר טוב יותר ממני [וזו לא חכמה], עולה השאלה האם יכול יצור כל שהוא להיות אמן חוץ מבן אנוש? למסע המרתק הזה לוקח את הקורא, בן-עמי שרפשטיין בספר 'ציפורים, פילים ואמנים אחרים : הרהורים על אמנות בעלי-חיים וילדים' (חרגול ועם עובד, 2007 [מאנגלית - אמנון כץ]). שרפשטיין חתן פרס ישראל לפילוסופיה שנפטר בגיל 100 לפני מספר חודשים היה איש אשכולות רחב אופקים שעסק בפילוסופיה השוואתית, באמנות, בתרבות ועוד. אחד הספרים העיונים שקראתי היה ספרו: 'הפילוסופים כבני אדם: חיי הפילוסופים וטיב מחשבתם' (זמורה ביתן, 1984). אז וגם היום אני לא מבין בפילוסופיה, ספרות או באמנות, אבל מתעקש לקרוא בתחומים הללו אולי יכנס משהו [למשל מהעת האחרונה דוד יום; ישי רוזן-צבי; או טיקוצקי על דליה רביקוביץ].
אבל מספיק עם מנוח ואני, ונחזור לעיקר, לספר. בעזרת דוגמות רבות המתפתחות והולכות המעלה האבולוציה, כך נדמה, משיר וריקוד הציפורים, דרך ציור בעלי חיים (פילים) ושימפנזים ובונובנאים שיש הקוראים לצרפם למשפחת האדם [למה להם?], עד ילדי האדם. לדברי שרפשטיין, כפי שמפרשת אותם תמרה טראובמן ב'הארץ': ישנם הבדלים בגישה בין קופים ובני אדם: בעוד הקוף מתעניין בתהליך בלבד ולא בתוצר המוגמר, האדם מתעניין הן בתהליך והן בתוצאתו. שנית, האדם וקוף-האדם מארגנים את הציור באופנים דומים. "כמו אמנות האדם (ושירת הציפורים), כך אמנות הקוף מגלה שיווי-משקל, קצב ותבניות תמטיות. כשאלה מתפתחים עם הזמן, אפשר להבחין בהם נטייה, הקיימת גם באמנות האדם, לקראת הטרוגניות או עושר אופטימליים". התוצר הסופי ולא רק התהליך הם אם כן ההבדל. אגב גם ילדים נהנים לטווח קצר מהתוצר, בדרך כלל עד שההורה זורק אותם לפח או קובר את במגירה היצירות שלא יראו אור, אלא אם הצאצא יהפוך לפיקסו ואז ניתן יהיה להפוך את השרבוטים לכסף.
