• בעז זלמנוביץ

לוחמי הקפסולות


שער ספרו של רוברט היינליין - 'לוחמי החלל'

זהו כנראה שילוב מנצח, לפחות מבחינתי. החיבור בין התעניינתי ארוכת השנים בענייני צבא ולחימה ובין ספרות, ובמיוחד במדע בדיוני. בשנים האחרונות קראתי את שתי היצירות המצוינות של בוגר מלחמת וייטנאם, ג'ו הולדמן - 'מלחמה לנצח' ו'שלום לנצח'. הולדמן הושפע, כך טען, משרותו הצבאי ומניסיונו הקרבי, וספריו מגלמים גישה אנטי מלחמתית. הפעם הלכתי על הקלאסיקה של המדע הבדיוני הצבאי - 'לוחמי החלל' של רוברט היינליין (כתר, 1994 [תרגם עמנואל לוטם]). היינליין שקראתי אחדים מספריו בשנים האחרונות זכה לשבחים רבים ולגינויים רבים על 'לוחמי החלל'. טענו שספר מציג השקפה פשיסטית: "אין גורל אצילי לאדם מאשר להציב את גופו בן־התמותה בין ביתו האהוב לבין חורבן המלחמה." וגזענית ושוביניסטיות. נו מה צריך יותר בעולמינו הפוליטיקלי קורקטי בשביל לפסול את הספר לקריאה עכשווית, ולהותירו לקריאת גברים לבנים פריווליגיים חובבי כלי נשק? כנראה ששום דבר. בכל זאת הוא מהנה לקריאה וניתן להיהנות הן מתיאוריו של היינליין ומהתמודדות מחשבתית עם רעיונותיו. אבל על מה הספר?


לא לוחמי חלל - צלם בעז זלמנוביץ (שוק הפשפשים בחיפה)

בקיצור, ואני משתמש בתמציתה של הויקיפדיה אם כי שיניתי מעט את הנוסח, ואני מקווה שתסלחו לי: העלילה מובאת מפיו של חואן "ג'וני" ריקו וחבריו ל-חיר"ן (חיל רגלים נייד), יחידת עילית עתידנית המצוידת בחליפות כוח אישיות משוריינות. הגיבור מתקדם בסולם הדרגות והתפקידים ממדרגת מגויס טרי, עבור במפקד שאינו קצין וכלה בקצין, וזאת על רקע מלחמה בין-כוכבית ובה נלחמים בני-האדם במין פסבדו-ארכנואידי הנודע יותר בשם "ג'וקים" (Bugs). בספר מתוארים האימונים והקרבות ויחסיו של חואן עם משפחתו, חבריו לנשק ומפקדיו. בנוסף, וזה חלק חשוב בספר, גם אם לעיתים טרחני, באמצעות נקודת מבטו של ריקו, מהרהר היינליין בנבכיה השכלתניים והמוסריים של הפילוסופיה המדינית והחברתית, ובמושגים כגון זכות בחירה סלקטיבית - רק מי שמשרת בצבא יכול להצביע; חובה אזרחית מהי, ההכרח בקיום מלחמה והתועלת של עונש מוות וכן בטבעה מבשר-הרעות של עבריינות הנוער" - "הבסיס לכל מוסריות היא חובה, מושג העומד ביחס לקבוצה כפי שעומד האינטרס העצמי ביחס לפרט. איש לא לימד את הנערים האלה מהי חובתם, בדרך שהם מסוגלים להבין - כלומר, במכות. אבל החברה שהם חיו בה דיברה אליהם בלי הרף על 'זכויותיהם'. התוצאה הייתה צפויה מראש, מכיוון שלאדם אין שום זכויות טבעיות מכל סוג ומין". טוב מילים קשות, מעוררות מחלוקת אבל גם מחשבה. לא? בכל מקרה יש גם היבטים צבאיים תפיסתיים וטכנולוגיים מרתקים בספר.


אנדרטה של לוחמים אמתיים - צלם בעז זלמנוביץ (סיר אדיב)

כאשר קראתי את הספר, הייתי משוכנע שהיינליין שירת כאיש חיל הרגלים במלחמה כל שהיא. מסתבר שהוא שירת כקצין ים במשך מספר שנים בסוף שנות ה-20 ותחילת ה-30 של המאה הקודמת, אבל שוחרר בגלל שחפת-ריאתית ולא זכה לפעולה מבצעית. בכל מקרה חי"רניק הוא לא היה, אבל תיאוריו הצבאיים הם טובים בקשר טבע ונפש האדם, וגם בהקשרה של המסגרת הצבאית הכללית: "צבא שבנוי להפסיד במלחמות - אם ההיסטוריה מלמדת משהו בכלל. צבא העוסק בעיקר בארגון, בניירת ובתקורות, ורוב ה"חיילים" בו אינם נלחמים לעולם". חלקים נרחבים של הספר עוסקים בהכשרתו של חואן ללוחם בבסיס הטירונות וההכשרה המתקדמת ולאחר מכן בקורס הקצינים. היינליין גם מקדיש את הספר "לכל הסמלים באשר הם שם ששקדו על הפיכת נערים לגברים." הוא נושא מבט מעריץ בבוגרי הצבא ובמפקדים בדרג הטקטי בקצינים ובמש"קים: "ביסוד המוראל שלנו מצוי עיקרון אחד: "כולם עובדים, כולם נלחמים". איש החיר"ן אינו מחפש פרוטקציה כדי להשיג תפקיד טוב ונוח; [...] הטוראי הבטלן ההוא ייכנס לכמוסה שלו בידיעה ודאית שכל אחד, מהגנרל עד אחרון הטוראים, עושה בדיוק כמוהו. במרחק שנות אור ממנו או ביום אחר, אולי רק בשעה אחרת - זה לא משנה. מה שמשנה הוא שכל אחד צונח. בגלל זה הוא נכנס לכמוסה שלו, גם אם הוא לא יודע את זה".


תמונה משדות הקרב החלליים - צלם בעז זלמנוביץ (שדה בוקר)

היינליין מתאר אמנם לחימה בחלל באמצעות חלליות ואמצעים עתידניים, אבל מציג גם טכניקות לחימה ומתאר לחימה שבמקרה הזה ניתן לקרוא להם אוניברסליים, כגון לוחמת תת-קרקעית במנהרות. גם ההיבטים הטכנולוגיים שמציע היינליין שבמלחמת העולם השנייה עבד במחקר ופיתוח במספנות הצי מעניינים. לדוגמה שלד חיצוני המגביר מאוד את תנועת האדם, פרוטזות נשלטות מוח, אמצעי ניווט-מיקום גלובליים, מערכות קשר אישיות ועוד ועוד. לא פלא שהספר היה ברשימת קריאת החובה במוסדות הכשרה רבים בארה"ב. ברשימת ביקורת מעניינת שכתב ב-2001 רן בר-זיק הוא משווה את גישתו של היינליין עם זו של הולדמן, וטוען שמדובר בהשוואה בין מלחמת העולם השנייה ומלחמת וייטנאם, ו"השוואה בין שתי גישות לחיים: הראשונה הרואה את המלחמה כחוויה מעצבת ומחשלת, ואת הצבא כארגון היררכי מסודר והוגן אשר מקדם את הראויים, גישה אשר הייתה רווחת בעבר, גם במדינת ישראל טרום מלחמת יום כיפור. השנייה אשר רואה את המלחמה כעוול, כפשע של ממש, שרירותית וכאוטית ואת הצבא כארגון סהרורי ומוזר אשר מתנהל לפי חוקים לא ברורים". צריך לקרוא בשביל להשתתף בויכוח על גישתו של היינליין.


ספר על מלחמה, חברה ואנשים בעתיד. ספר חובה לחובבי וחובבות המדע הבדיוני הצבאי, אבל מומלץ לא רק להם או להן.


כפי שאמר רס"ל זים: "אין דבר כזה כלי נשק מסוכנים; יש רק אנשים מסוכנים", לכן הטו מסיכה, תקראו ספרים ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר. איך אפשר בלי בואי?

Now Ziggy really sang, screwed up eyes and screwed down hairdo

Like some cat from Japan, he could lick 'em by smiling

He could leave 'em to hang

'Came on so loaded man, well hung and snow white tan.

#ספר #היינליין #לוחמיהחלל #מדעבדיוני #כתר


58 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com