תחילת שנות 2000 מצאו את מדינת ישראל וצה"ל יוצאים מלבנון, אבל גם חוזרים ב-2006 לסיבוב נוסף. עזה ואיו"ש החלו תופסים שוב מקום מרכזי מחדש בלחימה. סימן מובהק לכך הוא המסלול שאותו עוברים מפקדי החטיבות הסדירות של החי"ר - האם תפקיד מח"ט הבט"ש שלהם הוא באוגדת עזה, אוגדת איו"ש או הגליל והוא זה המעמיד אתם בקידמת המרוץ לתפקיד הנכסף. בכל מקרה על לבנון השנייה יצאו כמה וכמה ספרים, שחלקם קראתי מזמן - סקירות העיתונאיות המורחבות 'קורי עכביש' של הראל ויששכרוף; 'שבויים בלבנון' של שלח ולימור 'האדמה רעדה' של אילן כפיר; וגם ספריהם האישיים של עשהאל לובוצקי - מן המדבר והלבנון; 'לא הגעתי לליטאני' של יהונתן כהן; ויוסי ברגר עם חופשת קיץ ; וגם התפלספות האסטרטגית של שמואל גורדון - מ'חניבעל' למלחמה; ועוד כמה קבצי מאמרים שהוציאה החבורה בהנהגת גיורא סגל שנדמה לי שהם פנימיים צבאיים. על מלחמות השטחים נכתב פחות, כך נדמה לי. שוב קראתי בעבר את סקירות העיתונאיות הטובות של הראל ויששכרוף - 'המלחמה השביעית'; שלח והפעם עם דרוקר - 'בומרנג'; וגם את הספר המסקרן, אך הבעייתי משהו של דניאל דור - 'עיתונות תחת השפעה'. לגבי צוק איתן? יש את הספר של קובי סגל על גבעתי. סגל גם כתב על חטיבה 460 במבצע/מלחמה ב-2014. זה ספר עם יותר שגיאות מאשר זה על גבעתי, אבל אלו סקירות ראשוניות שבמידה ומנפים את רעשי מורשת הקרב יכולות להוות בסיס מצוין להמשך. בכל מקרה יש כמה ספרים שנכתבו על 20 השנים האחרונות שעומדים בקטגוריה - כתבתי עליהם סקירה בפייסבוק ולא בבלוג, למעט הראשון שכתבתי עליו ב'מערכות'.
זו תחילת סקירה שכתבתי והתפרסמה ב'מערכות' בפברואר 2007. הספר "חומת מגן שלי" הוא מועט המחזיק את המרובה. זהו סיפור מרתק על לחימה, על אנשים מול האש, על מנהיגות, על אובדן חברים ועל התמודדות. בגלל האופן שבו הוא מטפל בנושאים הכבדים האלה זהו ספר חובה לדרג המסתער בכלל ולאנשי החי"ר בפרט. את סקירת הספר "חומת מגן שלי" התחלתי לכתוב בסוף יוני 2006 .לקחתי על עצמי את המשימה משום שהתעניינתי בנושאו המרכזי של הספר: התמודדות של אנשים מול האש ובמיוחד של אנשי מילואים, שנאלצו לעבור באופן חד מהאזרחות ללחימה הקשה במחנה הפליטים בג'נין. גם חשבתי שאולי יש מקום להשוות את הספר הזה לספרו המפורסם של סל"א מרשל "אנשים מול אש", שבו תיאר את הגורמים המשפיעים על פעילות הלוחמים בקרב ואת הגורמים המניעים אותם לקום ולהסתער מול אש האויב. עופר סגל-עז-כאריאל היה בעת מבצע חומת מגן מארס-מאי 2002, מ"מ בפלוגה מסייעת בחטיבה 5. חטיבת חי"ר מילואים שלחמה בקרב הקשה במחנה הפליטים של ג'נין. בספרו "חומת מגן שלי" הוא מספר את סיפור הקרב מנקודת מבטו של מפקד מחלקה. הספר מתאר בצורה אותנטית ואנושית את מעשי הגבורה ואת המנהיגות של החיילים ושל המפקדים בדרג המ"מ והמ"פ.
יוני שטבון [גילוי נאות - יוני שרת תקופה כמג"ד מילואים בחטיבה שאני משרת בה] כתב ספר על שרותו הצבאי הסדיר, ובעיקר על הקרב בבינת ג'בל בו כקמב"ץ גדוד 51, לחם ועל תפקודו ואומץ ליבו זכה בצל"ש הרמטכ"ל. ב'תחת אש - רשימותיו של מפקד משדה הקרב' (ידיעות ספרים, 2016), שטבון מספר על חוויותיו, הבנותיו ומחשבותיו כיצד צריך לפעול מפקד על מנת להוביל את פקודיו בשגרה ובקרב. שטבון פורס את משנתו הערכית תוך תיאור תפקידיו ואירועים מרכזיים בהם. הספר הוא שוטף לקריאה, והיה יכול להיות טריוואלי ואולי אף בנלי, אלמלא תיאור הקרב בבינת ג'בל, ובעיקר תיאוריו ומחשבותיו של שטבון על יציאתו, בזמן המשבר, אל הקרב והובלת חיילים שלא הכיר אישית בלחימה. רק בשביל זה מומלץ לקרוא את הספר. #ספר על חוויותיו ומחשבותיו של אדם בקרב. למתעניינים בתחום, ולמתעניינים במלחמת לבנון השנייה.
הבעיה עם לקסיקונים כמו 'לקסיקון חמאס' (משרד הביטחון ומערכות, 2014)ה מצוין של גיא אביעד [גילוי נאות עבדתי עם גיא במחלקה להיסטוריה של צה"ל] הוא שצריך לעדכן אותם כל הזמן. הלקסיקון שיצא בתחילת "צוק איתן" במהדורה מעודכנת ומורחבת שמחדשת את המהדורה הראשונה שיצאה לפני עידן ועידנים בתחילת "עופרת יצוקה" ומכיל ערכים רבים, מעניינים ומסבירים להדיוטות אודות חמאס כתנועה, גורמי מפתח בה ואירועים קשורים, כבר איננו מעודכן. למשל, תאריך הסיום של אבו-שמאלה איננו, ועוד כמה כאלה [במבט עכשווי כמובן חסרים בלוני תופת, עפיפונים ועוד]. למרות הפגמים הקטנים הללו שגיא יעדכן במהדורה הבאה, הלקסיקון מומלץ למי שמתעניין בחמאס - שכן תזכרו שגם אם אתם לא מתעניין בחמאס, חמאס מתעניינת בכם.
