במסגרת האורחים בסוכת סקירות הספרים עוד איחזור מ'ביבשה'. הפעם להמלצה על שני ספרים חשובים ביותר להבנת מה גורם ללוחמים לגבור על הפחד מפני המוות והבלתי נודע, ואיך ניתן לשמר את כוח הרצון של היחיד ושל הקבוצה - היחידה הלוחמת. החוט המקשר בין מלחמת האזרחים האמריקנית למלחמת העולם הראשונה ולמלחמות בנות זמננו. שאלות מרכזיות אודות האדם בקרב הן השאלות אודות פחד ואומץ לב בלחימה: מה גורם לאדם להסתער ולגבור על הפחד מפני המוות, הפתיעה והבלתי נודע? האם כוח הרצון והאומץ הם משאב מתכלה? ואם כן, כיצד ניתן לשמרו ואף לחדשו? פורסם במקור 'ביבשה' 10, יוני 2009, עמ' 39.
מנוע הבושה - 'התג האדום של האומץ' מאת סטיבן קריין (משרד הביטחון וזמורה ביתן, 1983, תרגום צבי ארד). רומן שנכתב על ידי העיתונאי סטיבן קריין בשנת 1895 ונחשב אחד מהספרים הבולטים ביותר שנכתבו אודות מלחמת האזרחים האמריקנית (1865-1861). זאת על אף שקריין לא השתתף במלחמה, ולמעשה לא היה חייל מעולם. הספר משופע בתיאורים מפורטים וריאליסטיים של קרבות, אולם תרומתו הגדולה ניכרת דווקא בעצם עיסוקו ברבדי נפש האדם במלחמה. גיבור הספר, חייל צעיר בשם הנרי פלמינג, מתנדב לשרת בצבא הצפון ומתאר את הנאיביות וההרפתקנות, שהובילו אות ולהתגייס למען הצפון ואת התנפצות אשליותיו לגבי הרומנטיות של הקרב והגבורה. פלמינג נאבק בחוסר הביטחון, בחרדה ובפחד, בחוסר התכלית ובאי ההבנה. המאבק הפנימי המתחולל בקרבו הוא בין כוח הרצון לבין הפחד, בין הנאמנות לבין יצר ההישרדות ובין החובה לבין ההיגיון.
באמצעות פלמינג מצביע קריין על אחד הגורמים העיקריים להתנהגות החיילים בלחימה - הבושה. כאשר יחידה מלוכדת היא מקיימת מנגנוני בקרה ופיקוח הממוקדים בביצוע הצבאי. ביחידה כזו חוששים החיילים והמפקדים שמא התנהגותם תגרום להם להיות מבוזים על ידי חבריהם. הרי איש איננו רוצה להיות נודע כמי שאכזב בזמן אמת: "בתבוסה יימצא לו צידוק מלא. התבוסה תוכיח שהוא הקדים לברוח בגלל כושר-תפיסה גבוה יותר [...] הצעיר ראה חשיבות רבה הצידוק מוסרי. בלי מרפא לנפש, אמר בלבו, לא יוכל לשאת כל ימיו את התג המכאיב של חרפתו. בדמיונו שמע את כל הגדוד שואל: 'איפה הנר פלמינג? הוא ברח, לא כן? נזכר באנשים רבים שבוודאי לא יניחו לו. הם יחקרו אותו בחיוך לגלגני על פניהם. הוא יעשה שם-דבר לגנאי"[עמ' 82-80].
הגם שהספר עוסק במלחמה רחוקה בזמן ובמקום, קריין מתאר במדויק את המתרחש בנפש האדם ואת המאבק הפנימי גם במלחמה היום. הכוחות הפועלים על האדם - במקרה זה: לכידות היחידה הקטנה - נכונים גם 126 שנים לאחר כתיבת הספר. יחידה צבאית מלוכדת פועלת כך על הנפש ובונה מנגנוני פיקוח פורמליים ובלתי פורמליים, שמחייבים את האדם להכריע במאבק הפנימי לטובת החובה והיחידה. קריין היה מהחלוצים בעולם הספרות שהשכילו לתאר זאת ועשה כך בקצביות סוחפת, מה שהופך את 'התג האדום של האומץ' לאחד הספרים החשובים לקריאה למפקדים באשר הם. [ספר נוסף של קריין, שלא על מלחמה אבל כן על גבריות, הוא המלון הכחול].
באר הרצון - 'סוד האומץ' מאת צ'רלס (לורד) מורן (מערכות, 1970, תרגום יעקב שרת). דור או שניים אחרי ספרו של קריין נכתב בנושא ספר מופלא נוסף וחשוב לכל חוקר נפש האדם במלחמה: מפקד, רופא ופסיכולוג כאחד. לורד מורן היה רופא צעיר ברגימנט בריטי במלחמת העולם הראשונה, וכמו קריין גם הספר שלו הוא מעין דוח מסע ותגלית. אלא שספרו נכתב כלקח מיד ראשונה ומציג ניסיון ולצדו הבנות חדות. בראשית המלחמה לא התעניין מורן בנפש החיילים. הספר מתחיל בתיאור קצר של חייל הבוחר להתאבד (יש לכך קשר הדוק לתהליכים הנפשיים שקריין מציג בספרו). בתחילה הרופא מתעלם מהמקרה, אך לאחר מכן הופך בו, חוקר אותו ולבסוף מציע מסקנות לגבי נפש האדם.
מהו אומץ? שואל מורן ומשיב מתוך התנסות והתבוננות באנשי הרגימנט שלו: האומץ הוא כוח הרצון. החלטה שקולה וקרה שהאדם חייב לבחור בה, ולא פעם אחת אלא פעמים רבות. משאבי האומץ מתכלים ואחת המטפורות לכך היא חשבון בנק, שממנו ניתן למשוך בלבד. עוצמתה הכבירה של מלחמת העולם הראשונה והתמשכותה העמידו בפני הצבאות מבחנים שחרגו מן הידוע עד אז. בתנאים כאלו גבורה הופכת ממבחן חד פעמי של אומץ לב למבחן ארוך לנוכח התשה ממושכת: "אומץ הלב הוא מידה מוסרית. אין הוא מתת טבע מקרית כגון כישרון משחק. הוא בחירה מפוכחת בין שתי אפשריות שונות. הוא ההחלטה האיתנה לא לנטוש. פעולה של ויתור שיש לעשותה לא פעם אחת, אלא פעמים רבות בכוח הרצון"[עמ' 75]. מורן מדרג את מידת האומץ לארבע דרגות: מיעוט מצומצם ביותר אינו חש כל פחד; אחרים חשים פחד אך לא מראים אותו; יש החשים פחד ומראים אותו, אך ממלאים את חובתם; יש החשים בפחד, מראים אותו ומשתמטים [עמ' 21-20]. לכל אדם נקודה שבה לא יוכל עוד להפגין אומץ והשאלה היא כיצד ניתן לשמר את כוח הרצון? מה מקיים את האומץ? כיצד ניתן לארגון טוב יותר את הצבא לתמוך את האומץ? כיצד יש לפעול למען זאת במלחמה? מורן עונה על שאלות אלו כרופא צבאי - מקצועי, גאה וקשוח.
ברבות הימים היה מורן לרופאו האישי של ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל. כיוון שכך, זכה להעמיק את ההבנות שאסף במלחמת העולם הראשונה ובחן אותן לעומת מלחמת העולם השנייה. הספר משתף את הקורא בניסיונו של המחבר מתוך יומנו האישי שנכתב במלחמת העולם הראשונה. המחבר משווה את לקחיו מהעבר לשיחות ולהשקפות של מפקדים בריטים בכירים ומדינאים במלחמה העולם השנייה. זהו תהליך של מחשבה והתבוננות עצמית, השזור בלא מעט בורות וחוסר הבנה. מורן מודע להן בדיעבד אך בוחר - באומץ אישי - שלא להסתירן.
#ספר או שניים. קריין ומורן תובעים מהמפקדים להבין את נפש פקודיהם ואת התהליכים העוברים עליהם לפני הקרב, במהלכו ואחריו. זה הלקח. והוא חשוב לא רק לאנשי הצבא אלא לציבור בכלל, ולכם בפרט.
מה עכשיו? בזמן שנחכה לדעיכת הגל, נקרא ונהיה נחמדים.
ויש גם שיר. היה ברור שברגע שנזכיר את מלחמת האזרחים בארה"ב, נחזור אליו
In the winter of '65
We were hungry, just barely alive
By May the 10th, Richmond had fell
It's a time I remember, oh so well
#ספר #קריין #מורן #סוד_האומץ #מלחמת_העולם_הראשונה #התג_האדום_של_האומץ #מלחמת_אזרחים #ארצות_הברית #אומץ #פחד #בושה #מערכות