• בעז זלמנוביץ

האחרון שנותר


שער ספרו של בני מר - 'סמוצ'ה'

אחד העניינים שיש להחליט עליהם כאשר כותבים רשומה היא הכותרת. האם היא תמשוך את הקורא או הקוראת הפוטנציאלים? ויותר מכך האם האסוציאציה שלך מזכירה ומבהירה את הספר, ובאם תרמוז גם דבר למעיינים ברשומה, שחלקם, כך יש להניח לא קראו את הספר. האסוציאציה הראשונית שקפצה לי בראש אחרי שקראתי את ספרו המרתק של בני מר - 'סמוצ'ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בוורשה' (מאגנס ובית שלום עליכם, 2019) היא: "כיכר השוק ריקה" אבל זו כמובן קלישאה, וגם להיכנס לביצה נעמי שמרית ולוויכוח השוואתי שאין לי כוונה להיכנס אליו. גם 'כיכר העיר ריקה' נתפס על ידי ספר אחר, שאותו לא קראתי. לכן בחרתי שתי מילים מדבריו של המשורר הסמוצ'אי בינם הלר ביומנו. דברים שמר מביא לשם סגירת הספר והמעגל שנפתח עם שירו של הלר 'חיה אחותי'[עמ' 13-12]. כך כותב הלר ביומנו: "מן האומשלגפלאץ הם נשלחו לטרבלינקה, יחד עם אמי יאכט, אחותי חיה'לה, גיסי שעיה ובתם הקטנה מאשה'לה. מי יזכיר אתכם אני, האחרון שנותר, לא יעשה זאת?"[עמ' 240].



דמויות - צלם בעז זלמנוביץ (2017)

מר, שבין השאר, פועל לתרגום ושימור, או מוטב החייאת השירה והספרות האידישאית, כפי שניתן לקרוא בתרגומיו הרבים, שחלקם קובצו באסופה הנהדרת - 'זר בשלגים' שיצא בהוצאת אפרסמון (2021), יוצא למסע בעקבות רחוב סמוצ'ה בוורשה, ובעיקר בעקבות תושביו שהיו ונעלמו, ולחיפוש החיים ברחוב בין שתי מלחמות העולם. הוא לא עשה זאת בזמן אמת כפי שעשו זאת לונדר ב'היהודי הנודד מגיע' (נהר ספרים, 2008) ששוטט בעולם היהודי של סוף שנות העשרים, וסוּבּוֹטין הדמוגרף הרוסי שבסוף המאה ה-19 חקר את את תחום המושב בסקר שפורסם בשני כרכים על ידי הוצאת קדימה 'בתחום מושבם של היהודים'. הוא יוצא בדיעבד לחפש אחריהם. בביקורת על ספרו של חיים באר 'צל ידו', כותב פרופסור חיים וייס (מעלה 6, יוני 2022, עמ' 12-11): "בסדנה שהוא [המספר=באר] מעביר לתושבי העיר הישישים שהושבו מן המתים [...] מתגלה העובדה הכואבת שההיסטוריה אינה בת שחזור. הסיפורים העולים בסדנה מומצאים, גנובים או חלקיים, ולא ניתן לחלץ מהם כמעט דבר הנוגע לעברה הממשי של העיר. הסיפורים, כמו שוכני הטירה המוסרים אותם, הם ייצוגים מתים; שרידים חלקיים ושבורים לעיר שלא ניתן להשיב אותה אל החיים."


מסכה - צלם בעז זלמנוביץ (2017)

גם מר יוצא בעקבות רוחות הרפאים. במקרה שלו, של יהודי רחוב סמוצ'ה. הוא מעלה אותם באוב באמצעות מחקר שקדני בעיתוני התקופה, בכתבי הסופרים והמשוררים, בעדויות שנותרו ובדפי העדות ביד ושם, וגם באמצעות מפגשים בודדים עם אלו שנותרו בחיים. כמדריך תיירים הוא מוביל את הקורא בבתי הרחוב שאינם, משתמש בקרעי המידע וגם בהשערות בכדי לבנות את דמות הרחוב שייצג את העוני והמסחר והתעשייה הזעירים-זעירים של יהדות אירופה המזרחית; וגם את המאבק להישרדות של ילדי הבייגלה, אלה שתושייתם תהפוך לכלי בגטו בזמן השואה. השואה, זו שצילה מרחף, מאיים, על ההמולה השוקקת במרתפים, בחדרים הצפופים, בבתי הקפה, בבתי הכנסת, בחיידרים ובבאזר של סמוצ'ה. מר מראה שהדימוי שדבק ברחוב - עוני, עליבות ופשע - הוא רק חלק מסיפורו. שחיי חברה, תאטרון, קולנוע, תרבות וגם הפוליטיקה הגועשת של התקופה היו חלק מסמטאות סמוצ'ה. לא רק את ה"ריח כהה של מחסור", כפי שכתב הלר ב-1936, אלא גם את הגוונים הרבים האחרים שמילאו ושיצרו את היישות המורכבת של יהדות פולין עד שהוחרבה ונשמדה. למרות הקושי בסיאנס, מר עושה זאת בהצלחה ובאופן מרתק.


#ספר על רחוב, על ימי נשכחים, על תרבות שאיננה. תיאור חשוב של רחוב ש"היה מיקרוקוסמוס של החיים היהודים בין שתי מלחמות העולם". מומלץ ביותר.


בחירות בין רע לגרוע? אנחנו נקרא ונהיה נחמדים.


ויש גם שיר. תשמעו את חווה אלברשטיין שרה את 'חיה אחותי' של בונים הלר בשפת המקור [תרגומו של מר בספר או כאן]

אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,

אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,

וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.

שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ

מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,

הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,

שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.


#ספר #מר #סמוצה #פולין #מאגנס

93 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול