• בעז זלמנוביץ

לך מכאן! אבל לאן?


שער 'היהודי הנודד הגיע' של אלבר לונדר

לפני ליל הסדר וחול המועד אני מנסה לבער ספרים שסיימתי. ערמה הצטברה ובשבועות האחרונים הייתי עמוס בעבודה. דבר חמור ששיבש את הקריאה וגם את סקירות הספרים שקראתי. אז אחרי הבחירות שלא קידמו אתנו לשום מקום, לא נותרה לי ברירה אלא להתיישב ולכתוב. ואולי מתאים ביותר לקראת היציאה למסע במדבר לאחר השהייה בגולה המצרית של קדמוננו לקרוא את 'היהודי הנודד הגיע' של אלבר לונדר (נהר ספרים, 2008, תרגום מיכל אילן). מדובר בספר שראה אור ב-1930, במבט חודר ומרחיק לכת ובצילום תמונת מצב מתמשכת של העם היהודי שלאחר מלחמת העולם הראשונה ורגע לפני השואה שנכתב על ידי לא יהודי. וזו גם דוגמה מרתקת לעיתונאות חוקרת, חדת עין ואמיצה שאיננה חומלת על נשואי כתיבתה, אך מביעה הומניות עמוקה, בסיסית ואמתית. אלבר לוֹנְדְר (1932-1884), צרפתי לא-יהודי, שרגישותו לנושאי הכתיבה שלו ונכונותו לקחת סיכון אישי בסיקור ובכתיבה, והנושאים אותם בחר לחשוף לאור, כדוגמת מושבות עונשין, עבודות כפייה וזנות, הם אשר הפכו אותו לאחד מגדולי העיתונאים החוקרים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. בכתיבתו הוא, כפי שנכתב בשער הספר: "דיווח לקוראיו בהתרגשות אנושית ובכישרון עיתונאי וספרותי על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו". אני מסכים.


היהודי הנודד במנהרה - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

לונדר יוצא למסע אחר העם היהודי המפוזר באירופה. בתחילה הוא יוצא מערבה ללונדון, אל וויטצ'פל, אל הגטו שאליו נדדו חלק מיהודי מזרח אירופה, אלה שלא המשיכו מערבה לאמריקות: "מדוע עזב מורגרף את ליטא? סיפורו הוא סיפורם של רבים אחרים [...] זה אותו הסיפור של לפני ארבעים שנה, וכמו הסיפור של ארבעים שנה קודם לכן. פולין ורומניה תפסו את מקומה של רוסיה, אך גם ירשו את מלאי האנטישמיות שנאגר בה. היהודי הוא אותו יהודי. הוא אולי אדם, אבל בכל מקרה אינו רומני או פולני. ואם הוא אדם, הרי הוא אדם שיש למנוע ממנו לגדול." [עמ' 23]. מיהודי לונדון החשים עצמם "חופשיים" הוא נע מזרחה אל המקומות מהם נמלטו. הוא מגיע בחורף אל "היהודים הפראיים" הענים המרודים, הרעבים, החולים של הקרפטים, כאשר בדרך הוא דן בנביא ההוזה - הרצל, ועובר בבית הקברות של פראג [תיאור חובה לקריאה בביקור הבא בו]. זה תיאור המציג את היכולת הספרותית של לונדר: "כשהטמפרטורה היא 36 מעלות מתחת לאפס, חייבים לגלח את השפם, אחרת הוא נעשה כבד ומכביד. במקום שערות, יש לכם מתחת לאף נטיפי קרח, וככל שתנשפו כדי להמיס אותם, כך ילכו ויגדלו, הבל פיכם אינו יכול לגבור על המקרר ששמו בוהמיה." [עמ' 45]. לרוצה להבין את קהילות החרדים של ימינו, את הסיבות להתנהגותם בכלל, ובהדגשה בימי הקורונה, כדאי לקרוא תיאוריו והסבריו של לונדר על הקהילות של יהודי טרנסילבניה, בסריה, בוקובינה וגליציה: "והנה הם כאן, היהודים סוג ב, נאמנים עדיין למשה, הם דחו את הונגריה וזו דחתה אותם בתורה. וכיוון שגופם נמצא כאן, לאן פרחה נשמתם? לעבר רבני הפלא, הרבי המכשף, עושה הניסים. הרבנים האלה הם שגרמו להם להיות מה שהנם כיום. הם שמנעו מהם להיטמע או להגר." [עמ' 54].


הפרחת השממה ושמירה - צלם בעז זלמנוביץ (קסטינה 2021)

בקרפטים הוא הוא פוגש אותו: "פגשתי את היהודי הנודד. הוא צעד בהרי הקרפטים, קצת אחרי הכפר וולקוביסק. במגפיו נפערו חורים, ודרכם נראו גרפיו המחוררות גם הן. הוא היה עטוף היטב בקפוטה שכיסתה אותו מצוואר ועד קרסוליים. מעל רעמת השער השחור השלים את צלליתו האגדית כובע גדול ושטוח שממנו בצבצו שתי פאות עשויות בקפידה." [עמ' 66]. תיאוריו מביעים הזדהות עם העוני של היהודי שנדחקו לשוליי האזורים הנושבים ולגטאות, ולתחתית הסבל האנושי. שכפי שאנו יכולים לראות כיום, תחתית זו התעמקה כמה שנים ספורות לאחר מכן. זאת בדומה לתיאוריו של גוי אחר, סבוטין הרוסי שערך כמה עשורים קודם לכן סקר דמוגרפי ואנושי של יהודי תחום המושב. יחד עם ידידיו ומורי דרכו ממשיך לונדר צפונה, כשהוא מתקשה להבין, אך מפליא לתאר את גישת יהודי המרחב: "עזבנו את בית הרבי. אלטר פישר זעם. הוא הוליך אותנו במרץ במרחבי קישניב. זה חימם אותנו. "מי הכניס להם לראש את המשיח?" שאל, כאילו שהיה הוא עצמו תלמיד ישיבה. "הם מחכים ומחכים לו, ובסוף כולם יישחטו. הם דומים לתושבי האי סטרומבולי שמחכים להתפרצות הר הגעש." [עמ' 93]. משם שט לונדר לארץ-ישראל ומנסה להבין מדוע חלק מהיהודים נמשכים למקום הנידח הזה: "אבל מה באתם לחפש פה, בפלשתינה, יהודים, את העושר? לא, את הארץ! שום ספק אינו יכול לרחף ממעל. יהודים אלה, המולדת היהודית הייתה בדמם. מה שקוראים "ציונות" אינה אלה מחלת נפש של עם ישראל. זוהי מחלה זאינה פוגעת בכל היהודים, אולם אלה שנכוו, נתונים למרותה. אין אדם הופך ציוני מכוח ההגיון; הציונות, לדעתי, אף מנוגדת להגיון. אדם נעשה ציוני מתוך אינסטינקט. זוהי תשוקה, ומיום ליום רואים המון רב של אנשים שאינם יכולים לעמוד בפני אותה תשוקה. ואדם שנכנע לתשוקתו הוא אדם מאושר." [עמ' 187]. ניתוח מעניין, גם אם לא חייבים להסכים לו. לונדר הגיע כמה חודשים לפני מאורעות 1929, ושב מיד לאחריהן. גם בשביל להבין איך יוכלו שני העמים העיקשים להסתדר על אותה חלקת אדמה. הוא משוחח עם מנהיגים משני הצדדים, והוא לא כל כך אופטימי.


#ספר חשוב ביותר. לטעמי קריאת חובה בכל תיכון או סדנת ניצחון. תיאור ישיר של העם היהודי רגע לפני השואה והתקומה. הסבר ציורי להתנהגותנו אז והיום. מומלץ ביותר. תקנו מההוצאות לאור העצמאיות.


אז היו בחירות? חיסונים, מסיכות ושיקול דעת. וגם תקראו ןתהיו נחמדים.


ויש גם שיר

כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים

עַל הִתְפָּרְצוּת הַר גַּעַשׁ בְּסִיצִילְיָה,

עַל קְבוּרָתָם שֶׁל שְׁנֵי כְּפָרִים שְׁלֵמִים

בְּצִ’ילֶה אוֹ בְּהֹדּוֹ;

כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים,

אַתָּה שׁוֹאֵל אֶת עַצְמְךָ: "מַדּוּעַ?

מַדּוּעַ זֶה שָׁבִים הָאִכָּרִים

דַּוְקָא לַמִּדְרוֹנוֹת אֲשֶׁר בָּגְדוּ?

מַדּוּעַ זֶה אֵינָם נָסִים מִשָּׁם

וּמְחַפְּשִׂים מָקוֹם יוֹתֵר בָּטוּחַ,

שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ, סוֹף־סוֹף, לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט

אַחַת וּלְתָמִיד?"

#ספר #לונדר #היהודי_הנודד_הגיע #נהר_ספרים #יהדות #ציונות



107 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com