זו האסופה השביעית שאביבית משמרי מוציאה לאור. קראתי כמה מהן קודם. אז כבר למדתי את היתרונות והחסרונות של האסופות הללו, שאני מתאר לעצמי את הקושי בלאסוף, בלערוך, ובלהפיק אותן. כהרי, בינינו, כמה כבר ממכם יטרחו לקנות אסופה שרוב הסיפורים, הממוארים [שלמדתי שמדובר בכתיבה ביוגרפית מבוססת זיכרונות (אני מקווה שהבנתי נכון)] והרשימות האחרות בה הן של כותבים בלתי מוכרים, חלקם בוסריים. ומה עוד שיש חסרונות בקטע קצר. גם המחבר או המחברת צריכים ליצור עניין מידי ולבנות סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. וגם הקורא צריך למצוא את אותן התחלות, להבין את האמצע ולבסוף לחשוב את הסוף. זה גם יתרון. אם משעמם או סתם סתמי, זה נגמר מהר...
באסופה הזו, משמרי [אגב קראתם את הספר של ימי מטילדה? לא? כדאי לכם] בחרה ספרים על המין המדוכא והמדכא, החזק והמטופש המכונה גברים. ההגדרה כמו 'גברים' מאפשרת, כמו בשאר האסופה, כיוונים רבים ומגוונים. החל מקטע שנלקח מאחד הספרים המרתקים, המצחיקים, הקשים והישירים על החוויה הזכרית - מלחמה. קטע מתוך 'השיגעון הגדול' של אביגדור המאירי. המספר על הקשר הנבואי-קטלני של הגברים בחזית עם נשותיהם בעורף. קטע שיחה על גברים בין כלה ובין השושבינה של איריס אליה-כהן, הוא דוגמה למבט מהכיוון השני - של נשים על גברים.
אליה-כהן, היא היחידה שאני מכיר מהרשימה [מכיר זה לא אומר שקראתי מי מספריה], אבל, כאמור, אסופה שכזו היא הזדמנות להכיר את שאר הכותבים [26]. למשל הקטע הקצר של שועי רז [שהוא ד"ר לפילוסופיה, כך אני מבין מהשורות הביוגרפיות אודותיו שמופיעות בסוף הסיפור] על יסודות האלימות הגברית במשפחה. או סיפור קצר של משה עזוז המסופר ממבט נשי על הגברים בחייה של המספר בעת שילדתה נתונה בסכנת חיים. בקיצור מבטים וסגנונות.
#ספר אסופה על גברים. מומלץ למי שרוצה להתאמץ ולהכיר כותבים וכותבות שונים ושונות.
בכל מקרה תבחרו לקרוא ולהיות נחמדים.
ויש גם שיר של אחת הזמרות האוהבות עלי מלאני.