כרגיל במקומותינו, אבל כנראה גם במקומות אחרים, כוונה רגולטורית שנועדה לקדם [לא תמיד ברור את מה] ולחזק את המרחב הציבורי [לא ברור מה זה] הופכת למוקד מבעבע של תאוות בצע, שחיתות ומאבקי כוח. תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה 38 או הידועה בראשי התיבות שלה - תמ"א 38 היא דוגמה מובהקת לכך. לא? לפחות בעירנו חיפה, היא זורעת הרס בלתי נשלט במרקם העירוני. בכל מקרה לא רק בנדל"ן באה אביבית משמרי לספר ב'ג'ונסון 38 - נובלת נכלולי נדל"ן' (פטל, 2020). אמנם המעטפת של הסיפור הוא בית דירות מרוט ונטול ייחוד או חן בתל אביב. אולם זה לא העגורן היחידי שבעזרתו מרימה משמרי את העלילה, ומחברת בין הדיירים. הפיגום השני הוא העולם רווי היצרים והקנאה, כך מתברר, של בלוגי השירה וסדנאות הכתיבה. עולם שבו התשוקה לכתוב היא אבן בניין, אריח או ריבוע קרמיקה של הקיום האנושי. בכל מקרה, אחרי שקראתי את הנובלה הקודמת של משמרי 'ימי מטילדה' ומאחרי שאני עוקב אחר עלילותיה במרשתת, חשתי לקנותו [וזה גם חלק האידאולוגיה הביבליומאנית שלי - לקנות מהוצאות קטנות, ולמשמרי הוצאה קטנה משלה - פטל].
כפי כותבת - המספרת, המשוררת וגיבורת העלילה: "אין עוד תירוצים, לכתוב, לכתוב! מישהו חייב לספר את זה. ואף על פי שאני, מסיבות שיתבררו בהמשך, האדם הכי פחות מתאים ליטול על עצמו את המשימה, אין לי ברירה, כי אם לא אני אז מי יספר, ג'ונסון?" הכתיבה לשם כתיבה או החשש לחשוף את עצמה הם המוליכים הסותרים של חיי סיגל רגן (רג'ואן) [היא המספרת הגיבורה] רווקה שחייה מצטמצמים והולכים בניגוד לשאיפת התרחבות של יזמי התמ"א, המתפרנסת מכתיבת זמרירים ומודעות גרפיות [באנרים], וחולמת על שירה טהורה. דווקא שבחדר המדרגות המתפורר מתחוללים שני מאבקים, מתחולל מהפך בעולמה המסוגר. הראשון, הוא כמובן המאבק על השיפוץ והתמ"א, והשני מתחולל בעקבות כניסתה לדירה מעל של הניגוד התפיסתי-השירתי של סיגל - יפעה תחכמון בעלת בלוג שירה וגורו מטעם עצמה לכתיבה וגרוע מכך לפרסום הכתיבה. ויש גם חיבור רגשי המגיע מכיוון מפתיע.
