או.קיי., בסדר, בסדר, אני יודע שאני עושה עוול לשני הספרים הללו בכך שקיבצתי אותם בפוסט אחד. האל עדי שהתייסרתי ייסורי נפש עד שהחלטתי שאני מכנס אותם ביחד ברשומה אחת, אבל הערמה המצטברת של ספרים שנקראו ולא סוקרו מעיקה על מצפוני, ומכיוון שהזמנים דחוקים בעבודה ומעמסות נפשיות נוספות, אני מתקשה לכתוב רשומות אודות ספרים ולעמוד בפורמט, אין ברירה. כך עשיתי בפוסט קודם שכלל שני ספרים אודות ספרים, וכך ייעשה עד שנצמצם את הערמה. בכל מקרה צריך, לפחות זאת, למצוא קשר בין הספרים שחוברו להם יחדיו. אזה הנה שניים שקראתי לפני זמן די רב ושכבו בסבלנות. האמת שסבלנות הם למדו מהמתנה לתרגום העברי. שני הספרים הם חלק מרביעיית 'אוצרות' שהוציאה 'תשע נשמות' בשלהי 2020, ואשר על אחד מהם - 'היהירות האנושית' של האשק, כבר כתבתי. הוצאת קלאסיקות מסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים בכריכה קשה מינימליסטית.
'אושר ועוד' (תרגמה רעות בן יעקב) של קתרין מנספילד הניו-זילנדית שעברה לאנגליה ושם יצרה וכתבה. אני לא מבין בספרות בכלל ובספרות מודרניסטית בפרט. אין לי מושג מה זה. עד כדי כך שאם ניפגש איתה ברחוב לא נזהה אותה בכלל. בכל מקרה בקובץ ארבע סיפורים קצרים שגם בלי להגדירם כספרות כזו או אחרת יש בהם עניין ואף חן. הסיפור הראשון 'בנותיו של הקולונל המנוח' הוא סיפור מתגנב. שלושת הבנות שרועות מותשות ב'שבעה' ומשוחחות על מעשיהן ועל האב. ממה שנראה שיחת מבוכה וגעגועים: "השבוע שלאחר מכן היה מהעמוסים בחייהן. גם כששכבו לישון נדמָה שרק גופיהן שוכבים ונחים; נפשותיהן המשיכו לשוטט, לחשוב על הדברים, לשוחח על הדברים, לתהות, להחליט, לנסות להיזכר איפה..." [עמ' 13] מטעה. עולה, מזדחל ומתגלה הסוד של יחסי האב עם הבנות ועל צלו גם לאחר מותו. השני, 'בית הבובות' הוא סיפור של רצון להשתייכות, לחברות ושל דחייה, ועל המחיר שילדים משלמים "הן היו בנותיה של כובסת קטנה, חרוצה ונמרצת שעברה כל היום מבית לבית. זה כשלעצמו היה גרוע למדי. אך היכן היה מר קלווי? איש לא ידע בדיוק." [עמ' 62]. 'אושר' הוא כפי שכותב גלסנר בביקורתו (הוא יודע מה הוא מודרניזם בספרות) הוא סיפור פואנטה, אם כי סימנים אליה ניתנים די מוקדם: "'אני שמחה מדי – שמחה מדי!' מלמלה לעצמה. ונדמה לה שהיא רואה על עפעפיה את עץ האגס הנפלא ופרחיו הפתוחים לרווחה כסמל לחייה שלה" [עמ' 83]. כפי שנאמר זה לא נגמר עד שעץ האגס חוזר במערכה השלישית, ורק נשאלת השאלה מה ישבש את האושר, והאם זה באמת אושר? הסיפור האחרון מעמיד את תפיסת העולם-החלום של אישה הפוגשת את אהובה המסמל את חייה הקודמים, "ז'ק," אמרה - אופפת אותך ההילה של 'החיים האדירים - אתה גורם לי להרגיש שוב את מלוא אי-האחריות המקסימה של הכול." [עמ' 113], לעומת תפיסתו אותה ואת ניצולה.
