שני דברים נהדרים התחברו בספרון הזה, אולי שלושה, חוץ מהכריכה הפשוטה והקשיחה. הראשון הוא שהוצאת תשע נשמות הוציאה עוד ארבע ספרים - בסדרה שנקראת 'אוצרות', אוצרות מופת. למי שעוקב אחרי קריאתי כפי שהיא באה לידי גילוי בבלוג הזה, יודע שתשע נשמות היא אחת ההוצאות לאור העצמאיות המועדפות עלי ועד היום קניתי את כל שםרסמה ואני מנוי, כן, כמו פעם, על ספריה. לכן כשקבלתי את חבילת ארבעת ספרי האוצרות ביום חמישי, ומיד פניתי לדבר השני הנהדר וזה לסופר צ'כי ממחצית המאה הקודמת. כמו למשל קארל צ'פאק שידע לכתוב רשימות קצרות, מדויקות, עצובות-ציניות ושמחות-עגומות. אותו קראתי לאחרונה בהוצאת אפרסמון. העניין השלישי הוא שהאוצר הראשון שקראתי הוא 'היהירות האנושית' שכתב ירוסלב האשק (תשע נשמות, 2020 [תרגום מצ'כית פאר פרידמן]). כן זה האשק שכתב את ספר החובה לחובבי המלחמות - החייל האמיץ שווייק. ספר שהיחידים בסוגה שמתחרים אליו הם 'השגעון הגדול' ו'בגיהנום של מטה' של אביגדור המאירי; וגם 'הרפקתאות החייל איבן צ'ונקין' של ולדימיר ווינוביץ'. כרגיל נמשכתי מהציר המרכזי של הסקירה הצידה, אבל תקראו את הספרים הללו.
מסתבר שחוץ מהחייל האמיץ כתב האשק ב-39 שנות חייו יותר מאלף סיפורים קצרים. רובם, כך כתוב באחרית הדבר, ראו אור בכתבי עת ולא קובצו בספרים. בספר הנוכחי מוגשים לקורא הצמא להאשק, כדברי צ'אפק: "בבית הספר אמרו לנו שהומור הוא תבלין. היום נראה לי שהומור אינו סתם תוסף, אלא דרך עקרונית להתבונן בעולם. להאשק היה הומור. והוא היה אדם שבאמת ראה את העולם" [שער אחורי], חמישה סיפורים קצרים. הסיפור הראשון, הוא אקטואלי יותר מתמיד או בעצם תמיד אקטואלי - 'פרשת השחיתות של פקיד העירייה המתלמד באחורה'. כרגיל "הפקידים" או "הגנבים" הקטנים חוטפים, ובאחורה שממלא את דברי הממונים ודוחה את בקשת המוזג לשינוי מבנה: "באחורה נזכר שהבקשה טופלה כבר מזמן ושוכבת ממש כאן במגירה. רק לשלוח אותה. אבל מנהל המחלקה אמר לו: "עוד אל תשלח אותה, שהבחורצ'יק יחכה, לא יקרה לו כלום, העירייה צריכה להעמיד טיפוסים כאלה במקום." [עמ' 18-17] הוא שחוטף. בעקבות צורך דחוף במספר 2 בעקבות שתיית גזוז או משהו דומה בפארק, ושימוש בשרותים ציבורים הסתבך באחורה בחרא של פרשה. הסיפור השלישי 'שלושה גברים וכריש' הזכיר לי את הסיפור על הגבינה המסריחה ב'שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)' שלא ניתן להיפטר ממנה ומריחה. רק שכאן לא מדובר על ג'נטלמנים לונדונים אלא על שלושה נכלולים צ'כים המנסים לשמר כריש מת על מנת להציגו לקהל: "איפה יש מה לגנוב שמה יש גם אותכם, כל הזרוקים, הקומדיאנטים, הצוענים." כשאמרתי לו שמדובר בכריש, הוא ציין ביוהרת ז'נדרם אמיתית, כי כבר ראה בחייו כמה אלפי כרישים, ושאם זה לא יהיה כריש אז הוא ידאג לזרוק את כולנו לכלא." [עמ' 32]. זה מצחיק כמו שזה מסריח.
