כאשר בקשתי מרעי שישלחו המלצות על ספרים בענייני צבא שקראו בשנת הקורונה הראשונה, המכונה 2020, חלקם כתבו סקירות מעמיקות שהיו ארוכות לרשומה שפרסמתי, אבל חבל היה שלא יגיעו לעיני הסקרנים. הראשונה שפרסמתי הייתה של אורן שעסקה בדרכו של הצבא הגרמני, והנה השנייה. להבדיל מאורן ששירת בחיל התותחנים, דביר פלג שירת בחיל ההנדסה ולאחר מכן עסק בכתיבת תורות לחימה בחיל ובזרוע היבשה. כיום דביר חוקר במרכז דדו ועוסק במחקר צבאי. הנה רשומתו של דביר על צבא מקצועי כפי שחשב עליו דה-גול. אגב, חיפשתי את הספר בחנויות הספרים המשומשים, אך לא מצאתי. דביר אמנם ישאיל לי אותו לקריאה, אך אם משהו ימצא עותק פנוי, שיחשוב עלי. תודה.
במסגרת פרויקט בו נטלתי חלק, קראתי ספר על השתנות צבאית-טרנספורמציה. הכותב זיהה כי הצבא בו הוא משרת מחזיק תיאוריית לחימה מיושנת, הוא גם סבר כי זיהה פוטנציאל ממשי שעשוי לחולל תיאוריית לחימה חדשה וצורה אופרטיבית עדכנית שתחלץ אותו מהמבוי התפיסתי הסתום אליו נקלע. הספר כתוב כטקסט מערכתי המנתח את גישת הביטחון במדינה מהרמה הגיאו-אסטרטגית תוך התבוננות למקורות בעבר הרחוק. הכתיבה היא מלאכת מחשבת עדינה, שכן ברור לכותב כי הצעותיו יעוררו התנגדות עזה מצד הגורמים השמרניים והסקפטיים בצבא ובהנהגת המדינה. אם חשבת על ״תפיסת הניצחון״, אני יכול להבין את הסיבות, אבל הספר עליו אני ממליץ הוא ״לקראת צבא מקצועי״ שכתב שארל דה-גול בשנת 1934 ותרגם אותו (יפה) אהרון אמיר, יצא באדיבות הוצאת ״עם הספר״ בשנת תשכ״ז.
דה גול, מי שינהיג את צבא צרפת החופשית במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן הנשיא ה-18 של צרפת או הנשיא הראשון של הרפובליקה החמישית, יוצא נגד התפיסות של הצבא הצרפתי בין שתי מלחמות העולם וקורא לאמץ את פוטנציאל המינוע כגורם שיחזיר את התמרון וההכרעה לשדה הקרב. הוא מציע לארגן את הצבא הצרפתי כצבא מקצועי של 100000 איש, בניגוד לאתוס הצרפתי של צבא אזרחים המוני. לארגן צבא מקצועי זה סביב 6 דיביזיות משוריינות הכוללות את כל מרכיבי הלחימה כעוצבת יסוד. ועוד דיביזיה ממונעת קלה לסיור, גישוש והבטחה למרחק. הוא עומד על כך שלא רק שיהיה צורך לשנות את תפיסת הלחימה, לאמץ טכנולוגיה חדשה, לשנות את הארגון של העוצבות אלא שאף יהיה צורך לשנות את תפיסת הפיקוד של המפקדים הצרפתיים. במילותיו: ״משעה שתתחיל המערכה הרי לעיתים קרובות ביותר היא עתידה ללבוש אופי מזורז כדי כך שהפיקוד יהיה חייב לפעול במהירות מרובה. לא יהיו עוד תנועות שתוכננו מראש, התקפות מוכתבות כמו מחולות באלט, מעין אלו שנעשו הכרח בעת המלחמה הגדולה. שוב אי אפשר יהיה להשלים עם אותו ניתוק נחרץ בין ההנהלה לביצוע, שאותו הייתה שעת ה״ש״ מחוללת תדיר. הקץ למשמרות בבטן האדמה, כשהמפקד, המכורסם דאגות, ממתין ליד מנורת לוקס וארבע לשכות עמלניות מרכזות בשבילו ידיעות בלתי בטוחות. תחת זאת יבוא הבלתי צפוי התמידי, ההכוונה המהירה של יחידות ניידות מאד, מפקדים שנפשם יוצאת לראות את המתרחש, הנוסעים במכונית על פני השטח או טסים ממעל לאזורם. קיצורו של דבר, פעולה אישית ומיידית מתעלה למעלת עיקרון בכל דרגי הפיקוד.״ כידוע מרבית מהמלצותיו לא יושמו בצבא צרפת שבחר באסטרטגיה של התחפרות הגנתית בחזית הרציפה של מוצבי קו מז׳ינו. לרוע המזל הצרפתי, הוורמאכט הגרמני אימץ את הטרנספורמציה שהציע דה גול והביס את צרפת באסטרטגיית הבליצקריג.
