קראתי שהתחיל את תפקידו קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) חדש. אז קודם כל ברכות לתא"ל ערן אוליאל ובהצלחה בתפקיד החשוב. לפחות אני חושב שהוא חשוב, למרות שסמכויות קציני החיל שובשו בשנים האחרונות; או שאולי אני זוכר שהוא חשוב מהתקופה שלי במפקדת קחצ"ר לפני כמעט שני עשורים (2007-2004) כראש ענף תורת לחימה. מכיוון שאוליאל הוא קצין ותיק ומנוסה, הוא לא זקוק לעצות מזקן שעבר זמנו ואולי גם בטל קורבנו, אבל זה לא מונע ממני לכתוב. נכון? לפני יותר מארבע שנים כאשר נכנס רעי ומפקדי יואל סטריק לתפקיד מפקד זרוע היבשה, כתבתי גם לו כמה עצות וסיימתי בכך שהוא באמת לא זקוק לעצותיי, ונדמה שכך, אם קרא, פעל. בכל מקרה, הנה עצות שנתתי ושנכונות גם היום, וגם עצות חדשות. ומכיוון שקראתי זה עתה את ספרו של יקי חץ מגיבורי גבעת התחמושת - "טבילת אש" (חי בספרים, 2022) - ספר צנום, בהיר ומומלץ ביותר, ברשותך קחצ"ר, אני משלב ציטוטים מניסיונו של חץ:
הכי חשוב תמקד את עיסוקך בכוחות הקטנים, הבסיסיים, החשובים, אלה העושים את לחימת החי"ר - כיתות החי"ר. המבנה והארגון, והאמל"ח [קטלניות, ניידות ושרידות של הרק"ם ושל הלוחמים] זה חשוב, אבל גם ככה אנחנו בעליונות טכנולוגית או אולי אף ביתירות טכנולוגית, והבעיה היא השימוש של האויבים בטכנולוגיה זמינה ישנה וחדישה. בעיקר בנה את מפקדי ומפקדות הכיתות - הגורמים החשובים ביותר בכוחות החשובים באמת. תאריך את משך שרותם ואת הכשרתם. חזק את מעמדם של המש"קים והנגדים הלוחמים ותומכי הלחימה. בעיקר עסוק ברוח הלחימה באמצעות מנהיגות, הכשרות ואימונים, ומשמעת [כן, כן, משמעת נבונה וקשוחה] של הכיתות שנבנים ונשמרים באמצעות המפקדים הזוטרים. בכל זמן שיש לך ובמידה והצלחת להתחמק מהישיבות והדיונים האין-סופיים והמשמימים בזרוע ובמטכ"ל סע לבית הספר למ"כים ותראה שמלמדים אותם נכון, לך לבא"חים ולמד מה עושים המ"כים ואיך מאמנים אותם בחטיבות, והצטרף לגדודי המילואים באימוניהם ולמד על המ"כ במילואים. יודע מה? חזק גם את מפקדי המחלקות שסורסו גם הם במשך השנים. הנה מה שכותב חץ על רגע פציעתו הקטלנית של המ"מ יורם אלישיב: "חומת המגן שלי קרסה ברגע אחד ונותרתי חשוף לגמרי. כך הרגשתי כשמעתי שיורם נפגע. מבחינתי, הידיעה שיורם אלישיב מוביל את הכוח שלנו נתנה לי תחושת הגנה יותר מכל תעלה או מסתור. הלילה קיבל תפנית חדה, ולא לטובה. יורם חטף כדור בריאות והתקשה מאוד לנשום. 'תעשו לי וואקום,' שמעתי אותו אומר בקושי. האיש שניהל עבורנו את כל הקרב, שהעברנו לו את הרימונים והמחסניות, שבקור רוח נטע בנו תחושה שאנחנו בכיוון הנכון - האיש הזה הלך ודעך מול העיניים שלנו." (עמ' 47). כאלה מפקדים זוטרים אנחנו רוצים. כן, אני תמים ויש הגבלות של אורך השירות הסדיר, והחברה השתנתה וכו', אבל אנחנו רוצים לנצח בקרבות. לא?
חברי מאוהל הסיירים בטירונות (איזה מכות חטפתי ממנו בקרב מגע) ומורי הסייר בנשמתו עמית אלסר חוזר ומתריע, לפחות בפני, מאובדן כשירויות היסוד של הלוחם והמסגרת של חיל הרגלים. כשירויות אלה קשורות קשר הדוק בחיבור האינטימי עם הקרקע, עם התבליט והתכסית לסוגיהם. כפי שכותב חץ על האימונים בתקופת ההמתנה: "זו הייתה נקודה חזקה אצלי עוד מהטירונות ולא התכוונתי לפשל בתרגיל הזה. כמה מאות מטרים הפרידו ביני ובין הסמל והשתמשתי בכל מה שלמדתי על הסתוות: תנועות מהירות וקצרות, דילוג ממסתור למסתור, תנועה בקפלי קרקע ובחירת צירים נסתרים..." (עמ' 28-27). עמית קורא לכך, לא הסתוות ואפילו לא שדאות, אלא 'שרידות התקפית-הגנתית' של הלוחם והמסגרת: איך נעים בסדר תנועה אל היעד ואיך עושים תנועה לקראת מגע בהתאמה לקרקע, למרחב ובעיקר ביחס למשימה ולאויב (שהוא עצמו מבין בשרידות, שדאות ומרחב). איך מבינים את השטח (הפתוח, הסבוך, הבנוי, המבוצר ועוד). איך מתאימים את מיקומי הכוח (בתנועה, בשהייה, ובצורות הקרב השונות) כך שישפיעו על הקרב באופן המיטבי, איך ממקמים מערכי התקפה והגנה מרמת המיקרו בשטחים מאוימים, ואיך שורדים לאורך זמן בלחימה ועוד ועוד. הדברים הם בראש ובראשונה, תמיד בהתייחסות המרחבית ל'עין שלישית'- עין האויב הצופיה. זאת בהתאם לטווחים, לעומק ה'שטח מארח' ולאיומים. כתמיד הוא נותן בהם סימנים - מ.ש.ס.קר: מיומנויות לחימה בסיסיות; שרידה/'שדאות'; סיירות; וקרביות. כל זה כמובן במסגרת ה'מה'-המשימה. המסגרת כאמור נבנתה על יכולות הפרט (כושר גופני, קליעה, חוסן מנטלי ועוד). הלוחם צריך להבין את מרחב מרמתו - ק.ר.ר.מ.: ייחוס מתמיד ללוחם לקפלי וקרום קרקע; לרקע מגיב; לרקיע (כלומר ייחוס לקווי רקיע); וכמובן מסתור ומחסה. "לוחם רגלי (ואף רק"ם) לא יזוז סנטימטר לפני שפענח וייחס עצמו מול המרחב המאיים על בסיס הללו.". יש שיטת אחרות ובוודאי גם ראשי תיבות וקיצורים נוספים (עדיין משתמשים בפזצט"א?), אבל אני מניח שהבנת שהכוונה היא ליכולות הבסיסיות של השתלבות, שרידות ופעולה בשדה הקרב. אני מקווה שאנחנו טועים והכל בסדר בתחום זה. אם כך - סליחה.
