אני מודה האסוציאציה הראשונה שקופצת לי מהשם 'מיכלאנג'לו אנטוניוני', היא אריק אינשטיין והשזירה המופלאה של שמות שחקני הכדורגל [משהו זוכר שהיה משחק כזה?] במונדיאל 1990, ולא במאי קולנוע. וגם פני מתכרכמות מבושה על כך שלא ראיתי ולו סרט אחד מסרטיו. בכל מקרה הסתקרנתי קצת, וגם רציתי להיראות אינטלקטואל אנין טעם וקניתי את 'הבאולינג ההוא על הטיבר' של אנטוניוני שיצא בהוצאת לוקוס (2017, [תרגם מאיטלקית אופיר פלדמן]). אנטוניוני נפטר ב-2007 בגיל 94 היה במאי סרטים מפורסם ומיוחד, וכאן זו הזדמנות להבין קצת ממנו, כפי שאיתמר זהר ב'הארץ' מציין שזהו ספר ש: "באמצעותו הם יכולים להיכנס לראשו של במאי גדול, להבין את מחשבותיו בזמן כתיבת תסריט, לפני ואחרי שהמלים נמחקות, בטרם תחילת הצילומים." אבל לא רק.
בספר יש שלושים ושלושה פרקים קצרים, בעצם סיפורים קצרים, התבוננויות של עמוד עד עשרה (בערך). הפרק הראשון המובא באתר 'עברית' [שם גם ניתן לרכוש דיגיטלית ספרים (אני עוד לא שם, בקריאה הדיגיטלית, אבל אתם אולי)] 'אופק האירועים' ממחיש את זווית הראייה ואופן הכתיבה השונה של אנטוניוני: "המטוס התרסק בגובה 1,742 מטר מעל פני הים. מרחוק רואים את הים מעבר לאוכף הסלעי והכהה, אך רק לעתים נדירות הרועים עוצרים לאורך המשעולים כדי להביט בו. אם הם עושים זאת זה בשעת השקיעה, משום שבמובן מסוים השקיעה היא הסיכום של עמל יומם. אותם רועים גרים קרוב, אפילו קרוב מאוד למקום התרסקות המטוס. מדובר במאתיים או שלוש מאות, איש מעולם לא ספר אותם. עוד היו שם שני שוטרים וכומר." זו לא כתיבה של סופר, כך נטען ונדמה, אלא של יוצר הרואה את העולם במחשבותיו של מי שרוצה לצלם אותו ולביים את התרחשויות כפי שהוא חושב שיקרו ולא תמיד כפי ש'המציאות' אם יש דבר שכזה.
