לאחרונה קראתי כמה מאמרים שנמצאים בהכנה על 'הלוחם היהודי' בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. על פי הערכות: "למרות הרדיפות בימי סטלין ועושי-דברו, ולמרות האנטישמיות ששררה, מספר הלוחמים היהודים בצבא האדום ובקרב הפרטיזנים היה כ-500,000 (כחצי מליון!) – מתוכם נפלו בקרבות כ-200,000(!) לוחמים יהודיים בחזיתות השונות." עוד נחזור לרדיפות. בכל מקרה אחד המאמרים עוסק בגנרל-פולקובניק (גנרל קולונל) יעקב קרייזר, שהיה היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר בקרב היהודים בצבא האדום ומפקד נועז. קרייזר היה מפקד ארמיה 3 שבהנהגתו נחלצה באוקטובר 1941 מכיתור גרמני ונסוגה כ-300 ק"מ במשך ארבעה שבועות. במהלך הנסיגה נפגש קרייזר במקרה עם רס"ן גריגורי קליין שהיה סגן ראש המטה למבצעים של בריגדת הטנקים העצמאית ה-42. קליין, לאחר שהבריגדה ספגה אבדות קשות ולאחר נותר יחידי מסגל מפקדת הבריגדה, ריכז את שרידי הכוחות: "החלטתי לקחת פיקוד על הכוחות האלה. ריכזתי את כולם ביער הסמוך, הוריתי להתארגן ללינה, הצבתי אבטחה היקפית ושיגרתי חוליות סיור [...] בחמש בבוקר ערכתי מסדר, והודעתי, כי מרגע זה אנו פועלים ככוח מאוגד עצמאי וכי אני נוטל על עצמי את סמכויות הפיקוד. חילקתי את הכוח ליחידות משנה, מיניתי מפקדים, הקמתי מטה קטן..." [עמ' 99]. בדרך פגש קליין את קרייזר מפקד הארמייה: "התייצבתי מייד בפני הגנרל, יחד עימו היה חבר המועצה הצבאית של הארמייה. מצאתי אותם סועדים לבם בתפוחי-אדמה, לחם שחור ומלח," [עמ' 101]. כך בשיא השפל של הצבא האדום נפגשו שניים מתוך היהודים הרבים שנטלו חלק בקרבות העקובים מדם של המלחמה. על המפגש מספר קליין בספרו המרתק והמקצועי - 'חייו של חייל - סיפורו של קולונל יהודי בצבא הסובייטי' (מערכות, 1988 תרגום מרוסית: נחמיה בורגין).
באוטוביוגרפיה הצנומה (215 עמודים) שני מוטיבים עיקריים - האחד - יהודי כמפקד ואיש מטה בצבא האדם; והאחר - איש הצבא המקצועי. קליין נולד שבשנת 1902 בליטא באחת מאותן עיירות של תחום המושב, אביו נפטר כאשר היה צעיר. במלחמת העולם הראשונה נדחקה-גורשה המשפחה לתחומי רוסיה. קליין עבר הכשרה כעוזר רוקח וב-1918 התנדב לצד האדום במלחמת האזרחים ופעל בתחומי החובשות והרוקחות ובכך קשר גורלו לצבא: "החלטתי שזה הזמן להגשים את חלום הילדות שלי - להיות איש צבא. מכיוון שהייתי בן 15 בלבד, ונראיתי צנום מאוד הוספתי שנתיים וחצי לגילי האמיתי כדי שיגייסו אותי. מאז נקשר גורלי עם הצבא לכל החיים; שלושים שנים הייתי איש הקבע, ולאחר צאתי לגמלאות המשכתי לעבוד עשרים שנים נוספות כמרצה בקתדרות הצבאיות של המכללות להשכלה גבוהה במוסקווה." [עמ' 19]. לאחר סיום מלחמת האזרחים עשה קליין הסבה לחיל הרגלים ועבר קורס קצינים. הוא מפקד על מחלקה ופלוגה במשך שנים וחותר להשכלה צבאית-מקצועית כל הזמן, ומשמש לפרקים כמדריך בקורסים שונים. קליין עבר הסבה לשריון במסגרת בית הספר לשריון בקזאן שם התאמנו והכשירו הגרמנים את עצמם לקראת המלחמה הבאה. לאחר סיום ההכשרה הוא ממונה לראש מטה גדוד טנקים. ב-1935 הוא לוקח חלק בתמרונים הגדולים באזור קייב. שם תורגלה תפיסת הקרב לעומק ומבצע לעומק של טוּכאצֶ'בסקי. כפי שכותב קליין: "למרבה הצער, הלקחים שהופקו בתמרון קייב נשכחו. כל מפקדי הגיסות, הדיוויזיות, הבריגדות ורבים ממפקדי החטיבות הוצאו להורג בפקודת סטלין." [עמ' 47]. גם קליין נעצר ונכלא למשך שלוש שנים. בתחילה הוא מתאר את תחילת הטיהורים הגדולים, בהם נאסרו ונחקרו אחד אחרי השני רבים מהמפקדים: "באותם הימים התקשיתי לישון בלילות - האזנתי בדריכות שמא הגיעה מכונית האסירים השחורה כדי לקחת אותי." [עמ' 53]. כאמור הוא נאסר בדצמבר 1937. למזלו, היה זוטר יחסית ופרצה המלחמה לפני שמת או נרצח. הפרקים העוסקים בכלא מעוררים עניין בהקשר של ההישרדות הנפשית במקום שבו יכולים לבוא ולהרוג אותך בלי סיבה. בינואר 1941 משוחרר קליין מהכלא, אבל ללא זיכוי ולכן נשא את תווית של "אויב העם" [עמ' 79], דבר המכביד עליו נפשית וגם מעשית. אחרי המתנה וביורוקרטיה ענפה ופחדנית הוא מוצב כעוזר למבצעים במטה בריגדת טנקים קלים ה-24, ושוקע בעבודה ובאימונים. ללא פיקוד בכיר מנוסה שחוסל, ועם ציוד נחות ניגף בקיץ וסתיו הצבא האדום כנגד העוצמה הגרמנית, עד שהמרחקים, הבוץ והקור עצרו אותה.
