רוברט א' היינלין, מגאוני המדע הבדיוני אמר או כתב: "הדעה האווילית ביותר שהמציא ההומו-סאפיאנס מעודו היא שהאלוהים, אדון כל הבריאה, ריבון העולם, חפץ בהערצה המתקתקה של ברואיו, ניתן להטייה על ידי תפילותיהם, ומתקצף כאשר אינו מקבל את החנופה הזאת. עם זאת הפנטזיה האבסורדית הזאת מכסה את כל ההוצאות של התעשייה הכי עתיקה, הכי גדולה והכי פחות יצרנית שבכל ההיסטוריה. הדעה האווילית השנייה היא שההזדווגות היא ביסודה מלאת חטא". זהו התזה המרכזית של 'איוב - קומדיה של חוק וצדק' (אופוס, 1998 [תרגום ח. י. גליקזם]).
קצת קשה לעקוב אחרי העלילה אבל ביסודה היא ניסיון מסע לקראת יום הדין והניסיון לשמור על האהבה [אם הבנתי נכון]. כך כתוב בשעה האחורי: "אחרי שניסה ללכת על גחלים בפולינזיה, החל העולם כולו להשתנות סביב הכומר הקנאי אלכס הרגנשיימר. משום מה הכול חושבים שהוא אלק גרהאם, איש העולם התחתון המצוי בעיצומו של רומן לוהט עם הדיילת שלו מרגרט - נקודת האור היחידה בכל התסבוכת המוזרה. העולם שמסביבם המשיך להשתנות שוב ושוב. האירועים המשונים הובילו את אלכס אל המסקנה הבלתי נמנעת - סוף העולם עומד להגיע ממש בקרוב. ומרגרט, כאילו להכעיס, היא כופרת גמורה. איך הוא אמור להחזיר אותה לזרועות הדת כדי שיבלו יחדיו לנצח בגן העדן, כשהזמן אוזל והולך ומרגרט עקשנית להפליא?" בקיצור, זוג הנאהבים מנסים לשרוד בעולם שבו קפיצות זמן קדימה ואחורה, היסטוריות משתנות ואנשים טובים ורעים ובכלל זה בגן העדן [לא מה שחשבתם] ובגיהנום [לא מה שחשבתם].
