בעקבות הרשומה שפרסמתי בעניין הספר 'המלחמה הסובייטית באפגניסטן' קבלתי מספר תגובות. לצערי מעט מדי, אבל זו אשמתי שאני לא מצליח לדרבן אתכם לדיאלוג איתי. בכל מקרה, קבלתי תגובה מפורטת יחסית מעדו הכט, ד"ר להיסטוריה צבאית, מהמומחים הגדולים להיסטוריה ולתיאוריה צבאית, וברשותו כמו בהזדמנות קודמת בהקשר לספרו של דיין על מלחמת סיני, אני מפרסם את הערותיו וגם את המלצותיו לספרים נוספים אודות לוחמת גרילה. להלן דברי עדו:
לגבי הפלישה האמריקנית לאפגניסטן צריך לזכור תמיד את המשפט שאמר מולא עומר, ממנהיגי הטאליבן בעת הפלישה שנפטר בטרם עזבו האמריקנים: "לאמריקנים יש את כל השעונים, אבל לנו יש את כל הזמן...". זו כמעט כל האסטרטגיה הטאליבנית על רגל אחת.
חשוב להבדיל בין שימוש במושג 'גרילה' בהקשר האסטרטגי לבין שימוש במושג 'גרילה' בהקשר הטקטי. אסטרטגיה של גרילה ("מלחמה קטנה" בספרדית) היא ניהול מלחמה לחימה בעצימות נמוכה שמכוונת להתיש נפשית את האויב. היא מבוססת על הפעלת הכוחות בשיטות שעיקרן טקטיקה של גרילה (מה שפעם, כש-צה"ל עוד דיבר עברית, קראו לו: לוחמה זעירה). אבל, במסגרת האסטרטגיה הזו יכולים ליזום מעת לעת גם מבצעים מוגבלים שבהם נוקטים בלחימה סדורה לחלוטין. טקטיקה של גרילה היא למעשה לחימה מבוזרת של כוחות קטנים שנוקטים ב-'פגע וברח', מה שפעם קראו ב-צה"ל - לחימה זעירה. אפשר לנקוט בטקטיקה של גרילה גם במסגרת מלחמות גבוהות עצימות כתוספת או כסיוע ללחימה הסדורה לחלוטין שהיא העיקר.
כמו-כן, הרקע המדיני - סיבות הסכסוך ומי היריבים, מאד חשוב להבנת המהלכים. במלחמות ממושכות שמבוססות על התשה, הרקע הזה חשוב עוד יותר מאשר במלחמות קצרות שתוצאתן נקבעת מהר, כי יש זמן רב יותר לתהליכים שאינם צבאיים להשפיע - לזה התכוון מולא עומר: לאמריקנים יש את כל היכולות הצבאיות, אבל אין להם את הסבלנות לממש את ההישג שהם רוצים - לכן, ימאס להם לפני שימאס לנו.
חשוב להבין שאסטרטגיה וטקטיקה של גרילה יכולות להינקט לא רק על-ידי מה שמכנים בטעות 'ארגוני גרילה' או 'ארגוני טרור'. 'ארגון גרילה' ו-'ארגון טרור' אלה מושגים שגויים כי למעשה אין דבר כזה - גרילה וטרור הן שיטה, לא צורת התארגנות. גם מדינות וצבאות סדירים לחלוטין יכולים לנקוט בשיטות הללו.
בנוסף צירף עדו המלצות על ספרים בעניין הגרילה:
