תקופת הקורונה או יותר נכון הסגרים שהוטלו במהלך השנה הראשונה, הביאו למבול של אוטוביוגרפיות של אנשי צבא ואולי גם של אנשי זרועות הביטחון הנוספות. בנוסף לאלוף עמוס ירון - 'רוח המפקד' שסקירה אודות ספרו כבר פרסמתי; קראתי ספרו או אוסף האנקדוטות של אלוף אליעזר שקדי - 'למה מי זה מייקל'; את תיאור מלחמת יום הכיפורים של תא"ל נחום זקן - 'סואץ אינה סטלינגרד'; את ספרו של תא"ל יוםטוב תמיר 'מעגלים נסגרים בלונדון' ואני חייב לו סקירה; ספרו של רב אלוף שאול מופז - 'המסע הישראלי שלי' נמצא בערמת הספרים שאני קורא; אני גם יודע על לפחות ספר של אלוף במיל' שאמור לצאת ובטח יש עוד כמה שכתבו למגירה או לתיקייה ואנחנו [לפחות אני] נשמח לקרוא. רק לפני שבוע ראיתי שגם אלוף (במיל') יצחק בריק ישב וכתב או הכתיב אוטוביוגרפיה - 'בריק - לוחם ללא פשרות' (ספרי ניב, 2022), אז הזמנתי וקראתי.
נגיד מראש ספרו של בריק הוא תיאור חיים מרתקים ועקשניים מלאי לחימה, דם ומוות, אך גם עשייה אזרחית, קשרי חברות ורעות ואכפתיות, וכמובן אי אפשר בלי המאבק שהכריז על התרבות הארגונית של צה"ל, אבל זה בסוף הספר. הספר סוקר את חייו מילדותו בקיבוץ גלאון שהוריו היו ממייסדיו עד לאחר שסיים את תפקידו כנציב קבילות חיילים. מוזר שבריק שמצטייר מהאוטוביוגרפיה כאדם נחוש ויסודי, גיבור בקרב, בעל רגישות וקשר עם רעיו ומשפחות רעיו שנפלו במלחמות, מחפש חיזוקים חיצוניים בדמות דברים שכותבים אחרים עליו ומשולבים בספר. אולי, ומדובר בפסיכולוגיה בגרוש, הדבר מקורו מקשיי הסתגלות ללימוד והחברה בקיבוץ בצעירותו שהוא מתאר בפתיחות בחלקים הראשונים של הספר. אחרי תיאור הילדות והתבגרות בקיבוץ שכולל את המפגש עם דמויות הוריו שהשפיעו עליו - אמו ניצולת אושוויץ, והאב בעל האידיאלים של סוציאליזם, הגשמה ועבודה, מתוארות מלחמותיו של בריק. החל מהמאבק להגיע לשריון מול קצין המיון, ההכשרה, ומלחמת ששת הימים. בה נחשב כנעדר במשך כמה ימים לאחר שהושאר מאחור כשנתקע בשדה מוקשים, מנותק מידיעה מה קורה ב"עולם". היה זה חלק מלחימת צוות הקרב הגדודי 63 בפיקודו של נתק'ה ניר. הגדוד המשיך, ובריק ואנשיו נעלמו ממצבת כוח האדם. רק מזל הביא למציאתם לפני שהתייבשו. בקיבוץ היה נדמה שהוא מת, וכך מתאר בריק את כניסתו למשק [מתוך הכיתוב מאחור]: “מי אתה?” שאל יענקל’ה, רפתן הקיבוץ. אני הייתי המום מעצם השאלה וצעקתי לו בחזרה: “אני בריק. אתה לא מכיר אותי?” הוא אמר לי: “בריק מת!” ואני עניתי לו באותו הטון: “בריק לא מת. זה אני, ואני חי". אגב, חלק מתיאור הקרב, שונה ממה שמופיע במחקר הרשמי. בריק טועה במיקום שבו נפצע נתק'ה, אבל זה לא משנה את עוצמת טבילת האש הראשונה של בריק [עמ' 101-83].
