לפני כשלושה שבועות קראתי את ספרו של עמוס לוריא (תחת השם עמית ליאור) 'מלחמתו של "כוח עמוס" במובלעת הסורית' וגם כתבתי סקירה על תוכנו ועל העניינים שמעניינים, לפחות אותי, שהספר מאיר. כתבתי ושלחתי למרחב הרשתי. והנה כשבוע או פחות לאחר מכן, צלצל הטלפון ועל הצג היה מספר לא מוכר. אני בעיקרון עונה למספרים שכאלה, מי יודע מה הזדמנות או הסיכון שהם מביאים. מסתבר שהיה זה תת-אלוף במילואים עמוס כ"ץ שפיקד על 'כוח עמוס'. לשמחתי דרך הרשת הווירטואלית ורשת חברים הסקירה הגיעה אליו, והוא צלצל להזמין אותי לפגישה, לשמיעת גרסתו, ולקבל האוטוביוגרפיה שכתב - 'בדרכי, שריונר - בשדות הקרב במקום בשדות הלחם' (הוצאת המחבר, 2020 בהשתתפות אילן כפיר ודני דור). שאני החמיץ הזדמנות שכזו? לקחתי רכבת לרחובות וזכיתי להתארח אצל עמוס וג'ני ולשמוע ממנו על תולדותיו, מלחמותיו והשקפתו על המלחמות שהשתתף בהן, ולקבל ממנו עותק מספרו. אז קראתי והנה התרשמות.
הספר סוקר את חייו ובעיקר את הקרירה הצבאית של כ"ץ. החל מילדותו ברחובות, נעוריו בקיבוץ שריד שם למד מכונאות. לימודים שגרמו לשיבוצו כמכונאי טנקים כאשר התגייס. תחת גורדיש שימש כאיש חימוש ואף יצא לקורס קציני חימוש. עמוס חורב קצין חימוש ראשי אישר את מעברו לשורות הלוחמים. כ"ץ היה שותף להכשרת אנשי השריון בגרמניה על טנקי הפאטון האמריקאים - המגח במבצע הסודי והרגיש ב-1964 שכונה "ארץ משה". כ"ץ מתאר את השהות במחנה השריון הגרמני כאשר השואה נוכחת, ואת האינטראקציה עם המדריכים שחלקם שרתו בווארמאכט. אנשי המשלחת בפיקודו של ג'קי אבן היוו את שלד גדוד 79, ובעצם מעמודי התווך של חיל השריון בשנות השישים והשבעים. כפי שמתואר באוטוביוגרפיה של משתתף נוסף במשלחת יוםטוב תמיר - 'מעגלים נסגרים בלונדון' שקראתי, אך משום מה לא כתבתי עליה סקירה. תקופה מרתקת וקשה שאיננה זוכה להרבה כתיבה היא הלחימה בהתשה. כ"ץ מתאר את הקרב הפיזי וקרב ההשתנות בין צה"ל לצבא המצרי. כמג"ד 46 התקופה טבעה בו את בבואתה. המתח התמידי, המאבק היו-היומי והנפגעים הרבים. אמנם כי הוא מדגיש פחות את הפגיעות הנפשיות באנשי הקו. הן היו ונשארו, כפי שניתן ללמוד מספרו של שלמה ולדמן על אנשי סיירת שקד.
