בדרך כלל בסביבות יום השואה אבל לא רק במועד זה, אני משתדל לקרוא ספר העוסק ב'דבר' הזה שלא ניתן להכילו בתודעה האנושית, אבל צריך לחזור וללמוד, לשמוע ולקרוא אודותיו. השואה היא כמובן ממד אחר ממלחמת העולם השנייה שאני מרבה לקרוא עליה. לא ממד נפרד אבל שונה. ב-2017, למשל, קראתי את 'באבי יאר' של אנטולי קוזנצוב (עם עובד, 1968) ו-'גטו וילנה' של אברהם סוצקבר (עם עובד, 2016). בשנה שלאחר מכן, קראתי בין השאר את גלי תיבון והסיפור הנורא של 'רשימת האימהות' (עם עובד, 2017) וגם את פרימו לוי 'כך היה באושוויץ' (כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2017). ותמיד יהיה את ק. צטניק ואחד מספריו הקשים, כ'הצופן א.דמ.ע' (הקיבוץ המאוחד, 1987). אביגדור דגן כותב אחרת לגמרי מק. צטניק, אולי בגלל שהוא לא חווה את מחנות המוות על בשרו, ואולי כי כתיבתו מאופיינת באהבת האדם ובמבוכתו? אבל האם באמת ניתן להבחין בין יום ללילה, האם הלב מבחין בין טוב לרע? כפי המוטו ששם דגן בספרו הנהדר 'בינת השכוי' - "ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"
ב'ליצני החצר' (ספרית פועלים, 1982), מתאר דגן את קורות ארבעה יהודים שנאלצו להיות ליצני חצר של סרן קוהל, מפקד מחנה ריכוז. הארבעה עובדים בפרך בימים, ובלילות מגיעים ל'חצר' לשעשעו את אורחיו של הקיסר הכל יכול - מפקד המחנה. הארבעה שרוכזו מכל קצוות אירופה היהודית ומביאים כל אחד את כישרונו או שמא את קללתו. מקס הוא קורא עתידות בכוכבים, ליאו 'הגמד' ליצן הקלאסי, ואהן הלהטוטר ומספר הסיפור - יעקב הגיבן 'השופט' הרואה את העתיד. "הסיטואציה בלתי נתפסת; במחנה מוות, בו אנשים גוועים מכל עבר, נערכות מסיבות שאת חלקן האמנותי ממלאים אסירי המחנה", ואת חלקן המיני אסירות המחנה. כפי שכותב דביר אורי רוזן במאמר על הספר: "על 'ליצני החצר' היה לגייס את כל כוחם, להתגבר על רעב, מחלות ומראות נוראים בכדי לשעשע את סרן קוהל ואורחיו. זה היה כרטיס ההצלה שלהם. אסור היה להם לאבדו. המופע היה מוכרח להמשיך ויהי מה." דגן חוזר לדברי אויב, פרק לח: "הֲנִגְל֣וּ לְ֖ךָ שַֽׁעֲרֵי־מָ֑וֶת וְשַֽׁעֲרֵ֖י צַלְמָ֣וֶת תִּרְאֶֽה: הִתְבֹּנַנְתָּ עַד־רַֽחֲבֵי־אָ֑רֶץ הַ֜גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ: אֵי־זֶ֣ה הַ֖דֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־א֑וֹר וְ֜חֹ֗שֶׁךְ אֵי־זֶ֥ה מְקֹמֽוֹ:". לפני ה'ליצנים' ובמיוחד בפני הלהטוטר מוצבת דילמה בלתי ניתנת לפתרון, אכזרית מאין כמוה, שבה אין יִשְׁכָּן־א֑וֹר, אלא כל הדרכים מוליכות לחֹ֗שֶׁךְ אֵי־זֶ֥ה מְקֹמֽוֹ. בעקבות התערבות באחת מהאורגיות, נאלץ ואהן לבחור בין חייו לחיי אשתו.
