נתחיל בוידוי - לא קראתי את מובי דיק. כלומר אני יכול להעמיד פנים שקראתי, וגם למצוא תקציר וכמה ציטוטים חיוניים במרשתת, אבל לא. לא קראתי את ספרו הנודע של הרמן מלוויל. מה כן קראתי ממנו? אני חושב שאת אחד מהספרים המורכבים, הפסיכדליים והמופרעים שקראתי - 'מארדי והמסע לשם' (אינדיבוק, 2014) הוא ספר כזה. קבלתי/קניתי אותו במסגרת גיוס המונים לסיוע למבצע התרגום של יהונתן דיין. לפעמים לוקח הרבה זמן לסיים קריאה של ספר, ובדרך נקראים רבים אחרים - יש ספרים שבנויים לכך, ו'מארדי' הוא כזה. זה ספר ארוך המחולק לפרקים קצרים המתאר מסע - בריחה של מלח נמלט במרחב איים מדומיין 'מארדי', גם בעקבות דמות אישה שהתאהב בה. בשייט בין איים, אנשים, דמויות, צמחים, דגים ויצורים אחרים עם דיונים פילוסופיים ושירים. ספר פסיכדלי - קליידוסקופי מהמאה ה-19, חסר סגנון אחיד ורצף, עד שלפעמים את השואל מה מלוויל לקח בזמן הכתיבה, המאתגר את הקריאה, הריכוז וההבנה. זה לטעמי ספר למיטבי לכת או קרוא המוכנים לאתגר עצמם בקריאה שונה.
אבל בעצם התכנסנו לצורך ספר אחר של מלוויל, שיצא זה עתה בהוצאת נהר ספרים - 'קוקוריקו!' גם בתרגום של יהונתן דיין שכבמרבית ספרי נהר, הוסיף אחרית דבר ארוכה יחסית ומלמדת על מלוויל, יצירתו ותכני שני הסיפורים שבספרון. הסיפור הראשון שהספר נושא את שמו - 'קוקוריקו! או קריאתו של הגבר הגאה, בנבנטאו' ושנכתב ב-1853 מתאר את החיפוש של המספר, בן דמותו של מלוויל כך נדמה, אחר התרנגול המשקף במחשבתו את 'הגבר' האגדי 'שנטיקליר' שקריאתו מביאה את השמש. זו מעודדת את רוחו השפופה מכישלונותיו ומחוסר יכולתו לעמוד במרוץ החיים וגם בתביעות הנושים. ברגע שפוף ביותר, קוקוריקו אדיר מפיח תקווה בחייו והוא יוצא בכל העמק לחפש את הבעלים, העשיר והמצליח, כך משוער, המגדל את התרנגול. אולי באופן צפוי מדי, הבעלים מתגלה כאדם העני ומוכה הגורל ביותר. זה איננו מתכוון לוותר על שכוי בעל הגרון העמוק. דיין באחרית הדבר דן במשמעות הסמלית של התרנגול וקריאתו, לא רק אצל מלוויל אלא באופן מקיף. אבל זה סיפור על היאחזות בתקווה בחיים קשים.
