בספרו המצוין 'עריסת החתול' (עם עובד, 1978), כותב קורט וונגוט:
"מיצמץ האדם בעיניו ושאל בנימוס: "מה תכלית של כל זה?"
אמר לו אלוהים: "וכי צריך שתהיה תכלית לכל דבר?"
אמר האדם: "בודאי."
"אם כך מניח אני לך לחשוב ולמצוא איזו תכלית לכל זה," אמר אלוהים והלך לו".
יש ספרים שאתה קורא ומנסה להבין מהם את היכולת של בני האדם לחיות בקצה. בקצה העולם, בקצה יכולת הקיום, בקצה האנושיות, ולהבין או לא להבין מה תכליתו של הקיום. מבלי להבין את קצה קצה הספרות הדרום אמריקאית והספרדית, וכמובן בהסתמכות על זו המתורגמת לעברית, דומה שהחום, היובש ותעתועי המדבר יוצרים ספרות אחרת, לעתים בסגנון ריאליזם קסום, ולעתים קודרת ומייאשת בלי סוגה מובחנת. בעבר קראתי קצת מממנהך, וכחלק מליקוט הפוסטים בפייסבוק שלא רוכזו בבלוג, הנה כמה מהם.
סיפור אמיתי או פנטזיה מוחלטת, האם מבוסס על עדויות או חלומותיו של הסופר במדבר המלחת והפוספטים הצ'יליני? הרנן ריברה לטלייר גדל במדבר השחון עם הדמויות המתעתעות באוויר הלוהט והוא כותב על כך ב'פטה-מורגנה של אהבה עם הרכב מוזיקלי' (כרמל, 2010 עם תרגום מצוין של יורם מלצר). סיפור העירה הנידחת הפרועה, דמויית עיירת מערבונים, מדבר, בתי בושת, מי אש, כורים פרועים, כלבים וילדים עזובים, ובהם מאירה, נבדלת, מוארת - בת הספר, גולונדרינה הבתולית, מנגנת הפסנתר חניכת הנזירות. מערבולת של נגנים מתאספת לקראת בואו של הנשיא, הרודן ובמהומה המתגברת, האם תחזיק אהבתם של גולונדרינה ושל החצוצרן הג'ינגי? זה לא רומן רומנטי כמו שזה נשמע, וכך גם הסוף לא צפוי, מה גם שהשלטון לא חביב במיוחד. #ספר מצ'ילה ומהמדבר, מרתק על רגשות, אהבה, ומאבק. מומלץ בחום מדברי לוהט.
בקריאת ספרים אתה יכול להגיע מחוזות חיים, שאתה מקווה להיות שם או להיפך אתה שמח שאתה רחוק מהם ומהוויתם. אבל הקריאה מאפשרת לך לחשוב על עצמך בפרספקטיבה ובהשוואה. זה מרתק, מאתגר ולדעתי גם חשוב. קאמילו חוסה סלה (חתן פרס נובל 1989) מציג את האלימות, את השנאה, את הטירוף, את העוני המנוון והמנבל בלי כחל ושרק, באכזריות, בטבעיות, בפשטות מהפנטת. ב'המשפחה של פסקואל דוארטה' (עידנים, 1983 [תרגום ישעיהו אוסטרידן). פסקואל דוארטה יושב בכלא ממתין להוצאתו להורג וכותב את קורותיו וקורות משפחתו. העוני, הקהות המוסרית, אטימות הלב של משפחתו וסביבתו, מובילים את חייו מהרג כלבו לרציחות חסרות פשר שאין הוא יכול לשלוט בהן, למרות הסבריו. האם יש יכולת לשנות כיוון? האם יש מחילה? חוסה סלה חושב שלא. #ספר העוסק ביחסים המעוותים של האדם עם סביבתו. קצר, נוקב, ללא הסתרות ואשליות של אם תרצה תוכל. מומלץ ביותר. אחרי ספר כזה, חייבים להיות נחמדים.
למרות שעבר זמן מאז שסיימתי את 'טרילוגיה לא-רצונית - העיר-המקום-פריז' של מריו לבררו (כרמל, 2010 [תרגום אנה וולוביץ'), וגם קראתי כמה ספרים מאז, הספר ממשיך לטרוד את מחשבותיי, וזה סימן שמדובר בספר אחר, מעורר מחשבה (להגיד ספר טוב או מצוין, חוטא ללבררו). שלושה סיפורים, קשורים ולא קשורים אחד לשני, שהם רצף של מציאות חלומית סיוטית שכולנו (או חלקינו) חווינו פעם או יותר, כשהפחדים העמוקים שלנו אוחזים בנו בלילה והופכים אותו לבלהה בלתי ניתנת להבדלה בין אמת לחלום. ב"העיר" המספר עולה על טרמפ ומגיע למקום, שתושביו חיים ומתנהגים באופן בלתי מובן, לפי קודים אחרים שלהם ברורים אבל לא למספר, כולל הסיוט של הכנות לביקורת. משהו כתב בביקורת ש"ב"המקום" המרחב לובש צורה של מבוך ארכיטקטוני אינסופי, והעלילה דומה לקומפוזיציה של אֵשֶר, למשחק היגיון מפותל או למשחק שח-מט". אני מסכים. גם אני חלמתי חלום שכזה. ב"פריז" הסיוט רק גובר, זו פריז מדומיינת שקיימת רק באזכורים, ומשולבת פחדים האפלים ביותר של לבררו (או שלנו). #ספר מורכב, מסוייט, מעורר מחשבה ומלא דמיון - קשה, מורכב אבל מומלץ (למטיבי לכת). תקראו, גם דברים מורכבים, ותהיו נחמדים.
