יש דמויות בהיסטוריה הצבאית שהן סמל לתקופה. כמובן שהמחשבה עליהן כרוכה בהרבה נוסטלגיה, אגדתיות ולעתים גם מסתורין. תמיד ניתן להתווכח על משקלן האמתי, אם יש דבר כזה, בהשפעה על האירועים. למשל אורד וינגייט - כמה באמת היה ממעצבי דרכה של ההגנה, והאם היציאה מחוץ לגדר שלו ושל פלוגות הלילה המיוחדות שינו את דרך המחשבה הביטחונית של היישוב היהודי. האם כפי שאמר עליו אברהם יפה: "אנחנו מדברים על דוגמה אישית. לא נפגשתי מעולם בעוד דמות צבאית ומנהיג צבאי, אשר השפיע כל כך על חיי, כשם שהשפיע על חיי הרבה מאתנו ועל חיי רבים מן המפקדים בצה"ל, כמו אורד וינגייט [...] דמות זו, שכה הערצנו אותה בימים ההם [...] ושכל אחד מאתנו אוהב אותה עד היום ומעריך אותה"; וגם האם הנועזות של פשיטות הצ'ינדיטים בבורמה השפיעה מהותית על המערכה כנגד היפנים. זה מורכב, מסובך, תלוי גישה היסטורית ואפילו תפיסה חברתית-תרבותית ולא מעט ספרים ומאמרים מנסים לפענח את דמותו ותרומתו.
כשאתה חושב על וינגייט, הדמות הבריטית הבאה שקופצת בראש היא לורנס איש ערב. תומס אדוארד לורנס פעל יותר מוקדם במרחב הערבי לפני מלחמת העולם הראשונה ופרסומו בא לו מפעולותיו במהלכה. גם עליו נכתבו לא מעט מחקרים וספרים. גם לורנס עצמו כתב על השתתפותו ב'מרד הערבי' כנגד התורכים ב'שבעת עמודי החוכמה' וב'מרד במדבר'. לא ניתן להפריד, כנראה, את המודיעין הבריטי במרחב הערבי-המזרח תיכוני מהארכיאולוגיה. לורנס היה מצעירי הארכאולוגים המזרחנים הבריטים שפעלו במרחב. גרטרוד בל, למשל, הייתה דמות חשובה בעיצוב המזרח התיכון הבריטי של ראשית המאה הקודמת, והקמת עיראק. גם היא הייתה ארכיאולוגית, והשפעתה על לורנס הייתה רבה. נהר ספרים פרסמה את 'יומן מסע בצפון סוריה, 1911' בתרגומו של אפרים הלוי (נהר ספרים, 2021), שגם הוסיף אחרית דבר מרתקת. וכך כותב הלוי שהיה ראש המוסד התשיעי, כותב על הספר, זה "היומן האישי שכתב במסעו בצפון סוריה בקיץ 1911– בהיותו בן 23 - לא נועד כנראה להתפרסם. ניסוחיו וסגנון כתיבתו משתנים לאורך כמה עשרות דפיו וייחודו בכך שהוא מזמין הצצה לראשית דרכו בארכאולוגיה ולעשייתו המודיעינית הייחודית. דבריו רומזים על הדרך שבה הוא עתיד להיות דמות דומיננטית הן בשדה הקרב והן בעיצוב המדיניות של מנהיגי האימפריה הבריטית בכל הנוגע למזרח התיכון במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומייד עם סיומה." ואכן בקריאה בספר נשאלת השאלה מה התרומה שיש לו עבור הקורא הסקרן בהבנת דמותו האניגמטית של לורנס. האם צריך להיות בקיא מאוד באיש, במרחב ובתקופה בשביל להבין את הרמזים, כפי שכתב הלוי?
בדפי היומן מתואר לורנס את הקורות אותו בדרכי צפון סוריה. הוא הולך ברגל לבדו, פוגש את התושבים בכפרים, על עדותיהם ומוצאם השונה. נפגש עם שיח'ים, ומנסה לגייסם למטרות מודיעיניות או ארכאולוגיות, אבל גם עם דל העם הוא נפגש וזוכה באירוח מסורתי וברור שהוא מעדיף את הבדידות ואת הצמצום על פני חברה ורווחה. לורנס, שילדותו הקשיחה אותו, מסתפק במועט ומנסה ללמוד את סודות ההישרדות של המקומיים, אבל גם אורח מחשבתו המבוססת על 'העליונות המערבית' מתבטא בכתיבתו: "יום שלישי, 25 ביולי: קמתי ב-03:45 (עלות השחר), התרחצתי בנחל, אכלתי מלפפון וקיבלתי שיעור באפיית לחם מהנשים. דרך אגב, אין איש בכפר היודע מילה בערבית וזה בהחלט מקשה עליי. הכול טורקי טהור ופירושו של דבר אנשים מכוערים מאוד, נראים כסינים בעלי עיני דג, אפים רחבים ושפתיים מעור דק, רחבות וקפוצות." [עמ' 33-32]. לורנס אכן נע ונד בצפונה של סוריה-דרום תורכיה של היום. אזור חרן וכרכמיש שם חפרו המשלחות, והוא גלוי במחשבותיו בפי שמצופה מיומן אישי. שני דברים חסרים בספר שהוציאה נהר ספרים. הראשון מפה המנסה לעקוב אחרי תנועתו של לורנס; והתצלומים. לורנס מדבר רבות ביומניו על הצילומים שעשה עבור המשלחת וכתיעוד של הסביבה. חבל שלא צורפו כמה כדוגמה, כפי שיש באחת מאסופות יומניו שיצאו באנגלית, וקניתי לפני שנים ואבדה בערמות הספרייה: "בסביבות השעה 06:00 יצאתי בדרכי לחָרָן. לא היו תקריות בדרך. השטח כולו מישורי ככל שרק אפשר. כל שני מייל בלטו תילים עצומים של חורבות עתיקות. בצהרי היום, לאחר מחצית הדרך, חציתי נחל קטן. לפניי נגלה חזיון תעתועים. ניסיתי לצלם בריכת מים אך נכשלתי – דבר לא נראה בקרקעית הזכוכית. המגדל בקתדרלת חרן נצפה במהלך ארבע שעות. כל כולו נראה מוארך בהשפעת חזיון התעתועים. הוא נצפה מתקטן ומתארך בדרך מדהימה, פעם רעד מלמעלה למטה, פעם השתחווה לימין ופעם לשמאל ועכשיו כמו קד קידה." [עמ' 17]. ליומן מצורפים שלושה מכתבים שכתב לורנס לאמו באותה תקופה. מדובר בחלקיק מהמכתבים שכתב לורנס בימי חייו הקצרים.
#ספר החושף זווית נוספת של של אגדה - ארכיאולוג, לוחם, הוגה והוזה. מומלץ למעוניינים לטעום עוד מהאיש ומהתקופה.
חיסונים, מסכות, שיקול דעת. קריאה, להיות, נחמדים.
ויש גם שיר
Far from home, a man with a mission
In the heat of the glistening sun
In the heart of ancient tradition
This man's journey has only begun