למי שעוקב אחרי, אם יש כזה או כזו, ברורה העדפתי לספרי ההוצאות לאור העצמאיות. כפי שכתבתי בחלק הראשון של סיכום שנת הקריאה 2020, 75 מהספרים שקראתי במהלכה היו מפרי ההוצאות לאור העצמאיות, אשר למרות הקשיים של השנה המשיכו לתרגם, לכתוב, לערוך, לעצב, להדפיס ובעיקר להשקיע משאבים ומאמץ בשבילי. כן. בשבילי. והנה ספר שהוא תוצאה של שיתוף פעולה חוזר או מתמשך בין מייסדי זיקית, שירה חפר בעלת לוקוס, ואוריאל קון מו"ל תשע נשמות, מהשתיים שבחביבות עלי - 'אליאנה גולדסטיין' שכתב מרטין רכטמן (זיקית, 2020 [תרגום סוניה ברשילון]).
רכטמן, שזו הנובלה השנייה שלו שתורגמה לעברית [הראשונה 'שתי חברות' יצאה במסגרת פטיט של תשע נשמות'], יוצא לשוטט ברחובות ושכונות בואנוס איירס בירת ארגנטינה ומהלבבות התרבותיים של דרום אמריקה והספרדיות. הוא עושה זאת באמצעות המספר המקבל את חייו ואת מקריותם בסטואיות, בחוסר מאמץ, ובציניות מעודנת המתובלת בגראס: "אני הגעתי להשקת הספר לגמרי במקרה, אירועים מסוג זה לא עניינו אותי בכלל, אהבתי לקרוא, אבל העולם הספרותי נראה לי זר כל כך, כמו תוכניות הרכילות בטלוויזיה. נכנסתי לחנות הספרים כי ידעתי שבבר שלה מגישים קפה סביר." מחוץ לבר הוא פוגש את אליאנה גולדסטיין, הם שותים, מעשנים גראס, מבלים את הלילה ובבוקר היא קוראת לו, "נשמה", והולכת. הוא לא יודע את שמה, אבל שאריות הג'וינט הופכות את חזרות הנגינה של השכן הפסנתרן מסיוט לחוויה עילאית. לכן הוא יוצא לחיפוש אחר הבחורה, או יותר נכון אחר העשב הנכון.
