לפני שנתיים אוריאל קון החליט להקים ספריה במתכונת "ספריית תרמיל" [המיתולוגית] בהוצאה לאור של תשע נשמות. לא משנה סיבת הדבר, מבחינתי, כאחד שלמד לסמוך על הטעם הספרותי של קון בתוצרות השונות בשנים האחרונות - זו סיבה לשמחה. אז קניתי את העשירייה הראשונה, שמסתבר שהייתה, נכון לעכשיו [ימי הקורונה 2020], גם האחרונה. בכל מקרה הסקירות של העשירייה המעניינת הזו נכתבו טרם הועלו הסקירות לבלוג, וכחלק מהמאמץ לרכז את הסקירות אני מעלה את כולן בפוסט אחוד, כמעט בלשונן המקורית, שכן קריאה בספרים הקטנים, בסיפורים הקצרים היא הזדמנות להכיר מחברים ומחברות שלא רבים מכירים וללמוד את איכות כתיבתם ולגרום לרצות לקרוא דברים נוספים מהם ומהן.
הספר הראשון, 'שתי חברות' של הבמאי והסופר הארגנטינאי - מרטין רכטמן (תשע נשמות, 2018, מתרגומיה האחרונים של המתרגמת המוכשרת סוניה ברשילון) הוא סיפור המורכב מפסקאות קצרות, שגם הן סיפור כמעט סגור [לטעמי], אבל מקדמות או מסיטות את העלילה הפרועה, המוזרה עוד צעד. שתי חברות[?] נפגשות או שלא, מסעות בין העיר לכפר ובחזרה, התנהגויות כפייתיות, התפרקות חברתית עד כדי זומביות, עד גירוש שדים. הגם שהעלילה שטה או מרחפת לכיוונים שונים ומשתנים, הקורא נסחף איתה. #ספר קצר, עם דמויות, התרחשויות והתנהגויות - פשוט אבל מורכב. מסקרן.
השני בסדרת PETITE של תשע נשמות, בניגוד לראשון, הוא הוצאה של ספר ישן יחסית מ-1823. 'אוריקה' של קלייר דה דוראס (תשע נשמות, 2018 [תרגמה מיכל שליו] הוא ספר שמקדים את זמנו ביחס לאחר, לאישה, לגזע ולצבע העור. סיפורה של אוריקה תינוקת שניצלה מסחר עבדים וגדלה בבית אריסטוקרטי בצרפת של תקופת המהפכה, לפניה ואחריה. האם מזלה שפר עליה? האם היא יכולה להגיע לבגרות, ולהיות דומה לסביבה? ניתוח לא קצר [יחסית לסיפור]של רעות בן יעקב מנסה להסביר אקדמאית את העניין. אבל גם בלי ההסברים מדובר בסיפור מורכב, לוכד רגשות ותחושות של אוריקה, מונולוג על התבגרות, על שונות ועל אהבה. #ספר על חיים בצבע שונה, ועל תחושות זהות. גם לנו יש מה לחשוב על זה. מומלץ ביותר.
מסעות בארצות הים התיכון האירופיות, אנשים (בעיקר נשים?) שעוזבים את אמריקה ומגשימים חלום בפרובנס או בטוסקנה או אומבריה. פיאט 500 מתגלגלת בינות לכרמים עמוסים וזיתים עתיקים. גם פרודנס של קונסטנס פנימור וולסון ב'החצר הקדמית' (תשע נשמות, 2018 [תרגם יותם בנשלום]) חולמת על איטליה. רק לפרודנס, כבר מהמפגש הראשון, ברור לנו, החלום התגשם אחרת. והיא קורעת תחת משפחתה האגואיסטית של בעלה שהצית את החלום ומת. לפרודנס נותר חלום במקומי, קטנטן, לסלק את הרפת מקדמת הבית ולהקים חצר שתחזיר את נפשה לירוק של המולדת. וולסון, בסוף המאה ה-19, מפגישה דמויות וחלומות במרחב המשפחתי, במפגש בין תרבויות או תפיסות, ויותר מכל היא משרטטת בקווי מתאר עדינים, בלתי מתלהמים את לבטי האישה המבודדת בארץ, בחברה ובמשפחה. #ספר של איכות מרוכזת של מינוריות ותיאור עדין אך ברור של נפשות והיחסים ביניהן. עוד פנינה מסדרת PETITE של תשע נשמות. תקראו על פרודנס, היא תלמד אתכם להיות נחמדים.
ממשיך במסע PETITE, אמנם קראתי גם את שלוש, אבל נסכם קודם את ארבע. עוד סיפור מיוחד שהביא אוריאל קון=תשע נשמות. 'הצבוע המאושר - אגדה לאנשים עייפים' שכתב מקס בירבום לפני 120 שנים (תשע נשמות, 2018 [תרגום מצוין של מיכל שליו]. לורד הל, ששמו כן הוא, מהמר, גס, חמדן ואיש העיר במובן האדוק של הדבר, מתאהב ונדחה. לצורך מילוי פקודת ג'ני, הוא שם מסכה על פניו ומתחפש. האם השינויים בהתנהגותו ובכלל זה נטיה לפשטות ולטבע הם חיצוניים ונועדו רק בשביל ללכוד את לב הנערה, או שהם שינויים אמיתיים, והאם העבר יסכל את העתיד וכל זה בסיפור קצר, חד, ציני ואנושי. #ספרעל המסכות שאנו שמים, אני מחכה כבר לסיפור הבא של בירבום, ואתם תקראו את הצבוע המאושר,ותהיו נחמדים.
הנה, עוד סופרת שלא הכרתי לפני תשע נשמות פרסמו את ספרה במסגרת אוצרות PETITE. מריה ואן ריסלברגה כתבה על תשוקה, על אהבה, על נאמנות ואמון, ועל שירה וספרות - 'לפני ארבעים שנה' (תשע נשמות, 2018 [תרגום מתי בן-יעקב]). מריה נשואה לאנטואן, ואובר לאנייס. מריה מספרת את סיפור הקיץ שלה ושל אובר בבית הקיט על חוף הים הצפוני. אנשים באים והולכים, והזוג נפגש בסתר(?) ועל החול על שפת הים. רמזים, קטעי מחשבות ורגשות וביטוי שלהם בשירת בולדר ודברי פלובר שהזוג מחפש בהן ביטוי לסערת הרוחות האוחזת בהם. ומה יהיה בסוף הקיץ? #ספר על אהבה בלתי אפשרית. כתיבה על רגשות ועוצמה. עוד פנינה של תשע נשמות. בטוח שאם תקראו את זה תהיו נחמדים, וגם אם תקראו משהו אחר.
בעיות קיומיות ובשביל מה אנחנו חיים, האם המרדף אחרי הפרנסה, הכבוד וההוקרה זו הסיבה לכך שאנחנו כאן? תשע נשמות בסדרת PETITE (מספר שש) מביאים לנו שני סיפורים של ה"ג ולס 'הדלת שבקיר' ו'תחת סכין' (2018 [תרגם את זה יפה יותם בנשלום]). ב'הדלת שבקיר' מונולוג של אדם מוכשר אודות דלת הקסמים אל עולם קסום שנגלתה אליו כשהיה ילד, ואל איך הוא מחמיץ הזדמנות אחת אחרי השנייה בגלל מרוץ החיים להיכנס דרכה שוב. וב'תחת הסכין' תיאור מסע אל המוות ואל העולם החיצון תחת השפעת הרדמה והפחד ממוות בניתוח. ציפה בין שם לכאן, מבט מבחוץ על הגוף ועל הנפש. ולס מתאר מחשבות קיומנות [אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם] אבל בלי חרא השוורים של הפילוסופים הצרפתיים. #ספר עם שני סיפורים על הנפש והקיום, אבל באופן ברור ותמציתי. תקראו ותבינו למה להיות נחמדים.
ביוני 1629 עלתה על ארכיפלג אלמוגים ליד אוסטרליה, גאוותה של ענקית המסחר 'חברת הודו המזרחית ההולנדית' - הספינה בטאוויה. קורות ניצולי האוניה הישרדותם, או יותר מכך שלטון האימים שהנהיג אחד מהם והטבח שביצעו נאמניו באחרים, ופלא הישרדות האחרים נכתבו בספרים רבים מאז. אבל סימון לייס מצייר ורושם בקווים דקים את העניין בספרון נוסף מסדרת PETITE של תשע נשמות 'פרשת בטאוויה - אנטומיה של טבח' (2018 [תרגמה אנמרי בארטפלד]). יש ללייס יכולת למקד את הדברים, בבהירות וגם בביקורתיות לתאר את כרוניקת האירוע אבל גם את צמיחת הרשע וטירוף שלטון הטרור. לייס מבליט את מאבק הכוחות בין הרשע ובין הטוב, את צמיחת המנהיגות ודמותה משני הצדדים במעין מיקרוקוסמוס מרוחק ומבודד בתנאי קיצון. כפי שכותב לייס עצמו, יש אחרים ששקדו, ללמדו וניתחו כל פרט, אבל כתבתו שלו היא בהירה, קצרה אך רחבה ומדויקת. #ספר על פרשה היסטורית רחוקה. תמציתי ומרתק. עוד פנינה. אחרי קריאה על בטאוויה בטוח שתרצו להיות נחמדים.
הספר השמיני בסדרת PETITE של תשע נשמות. עוד סיפור קצר אבל שלם, מינורי אבל מלא. 'טוהר המידות של קקינה' שנכתב או פורסם ב-1884 על-ידי מטילדה סראו (תשע נשמות, 2018 [תרגום שירלי פינצי לב]). טוב, גם אני לא שמעתי על סראו [טוב, בטח יש מיליון סופרים וסופרות שלא שמעתי עליהן], אבל סראו מספרת את סיפורה של קקינה עקרת בית, אשתו של רופא, הסובלת וסולדת ממנו ונשלטת מפחדיה, מחששותיה ועכבותיה. יצור מעולם אחר, מרקיז [מרקיז] מעורר זיק, ניצוץ וקקינה מנסה, נערכת, מהססת, מתקדמת ונסוגה. האם תצליח לפרוץ את חומותיה? האם זה לא אבוד מראש. פרטים קטנים, אבחנות של מבט, ריח ותחושה בכתיבתה המעניינת של סראו. #ספר עוד עולם ומלואו במעט מילים פשוטות, ברורות. מומלץ.
הצטברו קצת ספרים שקראתי, אך לא הטרדתי את מנוחתכם בלספר עליהם. הנה אחד מהם. התשיעי מספריית PETITE של תשע נשמות. זה היה המורכב שביניהם, כי 'אמי והמוזיקה' של המשוררת הרוסיה מרינה צבטייבה (תשע נשמות, 2018 [תרגמה דינה מרקון]) הוא ספר מורכב. אמנם קצר, אך מחייב ריכוז רב. צבטייבה מספרת על הניסיון של אמה לכפות עליה לנגן בפסנתר. זה סיפור של ניגודים בין רצונות, סיפור אודות הזיכרון במרות של האמא המנסה למצוא בבת משהו שלא נולד, ולהנציח בבת דברים שהם בנשמתה האוזלת של האם, ובהתנגדות של צבטייבה הצעירה. הקריאה מורכבת משום הרבדים התרבותיים רבים, משום הסולמות המילוליים ובגלל מרחק הזמן, שחייבו את המתרגמת לפרש לנו הקוראים שלא יודעים חלק מהדברים. וזה לפעמים מעצבן, שמסבירים לנו או שאנחנו לא יודעים. אבל הניסיון להבין הוא חלק מההנאה שבקריאה של ספרון זה. #ספר על מבט הבת על האמא, על תרבות ועל פסנתר. לא פשוט אבל שווה את המאמץ.
