ההפצצה על טוקיו ב-9 במארס 1945 על ידי מפציצי B-29 של ארה"ב, הייתה הפצצה הקטלנית ביותר מעולם, מעריכים שכ-100000 איש נהרגו בהפצצה, ובעיקר בשריפות שיצרו פצצות הנפלם שהוטלו על לב האויב - מרכזה של טוקיו. כמיליון איש נותרו חסרי בית אחרי שכ-40 קילומטר רבועים מהעיר שהייתה בנויה רובה מעץ נשרפו [רבע מהעיר 265000 בתים]. ההפצצה שהרגה יותר מפצצות האטום לא הייתה היחידה על טוקיו. מה אנחנו יודעים על האנשים שנשרפו שם? כנראה כלום. ספריית תרמיל אפשרה לנו לחוש משהו משם [ולא שחסר לנו מעצמנו ומסביבתנו].
הספרון הקט המחזיק מרובה שיצא ב-1965, כמו רבים מספרי תרמיל שישראל הר שהלך לעולמו זה מכבר, מכיל תרגומים של אהרן אמיר [האם ידע יפנית?] לשני סיפורים של שני סופרים יפניים. סיפורים המאפשרים הצצה ליפן ולתקופת מלחמת העולם השנייה. 'האידיוטית' של סאקאגוצ'י אנגו מספר על איזאווא העובד מפיק סרטים חינוכיים [הסברה, תודעה או פרופגנדה] וחיי בצריף עלוב בשכונת עוני, ואיננו מוצא תוחלת בחייו. לילה אחד 'האדיוטית' אשתו רפת השכל של השכן המוטרף חודרת לחייו ואיננה מרפה. כולה גוף ומין ללא שכל. שיא הסיפור בליל הפצצה והשריפה באפריל 1944 [המשך להפצצות הקודמות] וסיפור ניסיון ההישרדות של השניים. זו בעצם מסע באזור הביניים והדמדומים בין נפש לבשר, בין חיים למוות, בין אורגני ללא אורגני, בין אדם לחייה [אל תחשבו שהמצאתי את זה לבד]. אבל מלבד הפילוסופיה היפנית, זהו סיפור מעורר מחשבה וקשה לעיכול.
הסיפור השני או בעצם הראשון בספרון הוא 'רובה ציד' של אינואה יאסושי. יאסומי, שלפי הכיתוב בכריכה האחורית "כמעט כל גיבוריו הם דמויות בודדות", ברא סיפור שבו חמש דמויות המספרות את סיפורן ללא קשר אחת לשנייה. למעט "המשורר" השאר עושים זאת באמצעות מכתבים. שיר שחיבר המשורר כל רובה ציד, מוביל לקבלת מכתב מאדם המדמה שהוא גיבור השיר ובו עוד שלושה מכתבים שכתבו שלוש נשים - אהובתו, בת האהובה, ואשתו. ביחד מותך, נכרך ומותר סיפור טרגי על אהבה לוהטת ומוסתרת, על יחסי בעל ואישה בוגדים ונבגדים ועל תחושת נערה שהסודות הוסתרו בפניה. זה אולי נשמע טלנובלה, אבל ביפנית ובמיוחד בכתיבתו של יאסושי זה נהדר [ומה אתם יודעים עשו מזה אופרה].
#ספר המכיל שני סיפורים יפניים קצרים ומלאים. כתיבה ממקום אחר שונה אבל אוניברסלית. מומלץ ביותר
תקראו ותהיו נחמדים [ככה גוגל תרגם את זה 読んでいい ]
ויש גם שיר [אמנם מסין, אבל יפה]