כאשר אני יושב לסכם או לסקור בקצרה ספר שקראתי, עבור עצמי ועבור המעוניינים, יש בי התלבטות מה לעשות. האם לתאר את עיקרי העלילה? לטעמי העלילה אמנם חשובה, אבל היא לא העיקר בספר. העיקר היא דרך הסיפור והיכולת של הסופר או הסופרת ליצור את התשתית לדמיונם של הקוראים ולאפשר להם לראות בראשם את הסיפור כפי שהם ממתארים את הדמויות, לבושם, תנועותיהם המרחב, חיתוך הדיבור וכדומה. האם לנתח את רבדי הסיפור ואת ההשלכות על הספרות ואת המוטיבים שיובאו ממקומות אחרים, את התכתבות עם סוגות שונות וכו'? זה מעניין, אבל אין לי את רוחב ועומק הידיעה לשם כך. בהקשר זה ניתן לי רק לקנא בכותבים כמו עפר סקר שכתב ב-2001 על 'האיש המושמד' של אלפרד בסטר (מסדה, 1983 [תרגום חנוך לבבי]) בהומור וגם מתוך ידע נרחב.
גם אני קראתי את 'האיש המושמד' שכתב בסטר ב-1953. בסטר יהודי מדור כותבי המדע הבדיוני שלאחר מלחמת העולם השנייה מתאר עולם בשנת 2301 שבו קיימים אנשים היכולים לקרוא מחשבות, בעלי יכולות טלפתיה המפעילים שיטות ת.ע.ח (תפיסה על חושית) המהווים קבוצה נבחרת והעוסקים, גם, במניעת פשיעה באמצעות הצצה או מציצנות למוחם של האנשים בכל מקום וזמן. זה המוטיב המוביל בעלילה. האם בן רייך יו"ר ראש של קונצרן ענקי שאיננו מציצן יוכל לחסל את יריבו ולהשתלט על המסחר העולמי-הגלקטי או שמא יריבו המציצן דרגה 3 (כי גם במציצנות יש רמות יכולת) מפקח המשטרה פאואל יצליח לסכל ולגלות את מהלכיו של רייך?
