• בעז זלמנוביץ

מוות לפולש ונמלת החזית האפורה


שער 'בשדות פלשת' של אורי אבנרי

נדמה לי שקראתי את הספר לפני עידן ועידנים, אבל בעצם אין זה משנה. בכל מקרה לא זכרתי אלא משפטים שנדמה היה לי שקראתי, ואולי לא. אך קריאה נוספת או ראשונה אחרי שצברת ניסיון חיים, למדת, קראת עוד דבר או שניים ויש לך פרספקטיבה שאולי ממקדת את מחשבתך, מעניקה נופך אחר לספר. האם יכולתי להבין את רצונו של חייל החי"ר לזרוק מעליו את הציוד והמשקל ולהישכב על הגב בוהה בכוכבים גם כשהסיכוי להגעת חוליית אויב מאחורי הבולדר או האוכף הוא גדול, מבלי שעשיתי זאת בעצמי? ולכן קריאה עכשווית בספרו של אורי אבנרי, 'בשדות פלשת 1948' (נ' טברסקי, 1949), היא מרתקת מכמה היבטים, מעבר לתיאור השוצף של דברים שנכתבו ברובם בזמן אמת בעיצומם של חודשי הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות והתפרסמו בעיתון הערב. אבנרי אמנם מתלבט האם לא היה כדאי להיות 'סופר מלחמה' של עיתון, אבל לא מוותר על חווית המלחמה הכואבת והמלמדת.


נמלת החזית בזמן אימון - צלם בעז זלמנוביץ [רמת הגולן 2018]

אבנרי התגייס לחטיבת 'גבעתי' ולחם בתחילה כלוחם רגלי ולאחר מכן פלוגה הממונעת 'שועלי שמשון' בקרבות 'נחשון', בלימת המצרים באשדוד, ועוד רבים נוספים בחזית 'גבעתי' שבלמה את הפולש המצרי במחיר יקר - 675 הרוגים וכ-2000 פצועים. הספר כולל את הרשימות ששלח לעיתון במהלך חודשי המלחמה. בדצמבר 1948, נפצע בבטנו במשלט מול כיס פלוג'ה, כאשר היה מ"כ של חיילי גיוס חו"ל (גח"ל). במהלך תקופת החלמתו הוסיף קטעי קישור והוציא ב-1949 את הספר שזכה להצלחה עצומה. 30 אלף עותקים בכריכה קשה נמכרו בחודשים ספורים בעשר מהדורות. הסיבה להצלחה הייתה נקודת מבטו של החייל הפשוט - "נמלת החזית", כפי שאבנרי מכנה את עצמו ואת רעיו. החייל האפור שנלחם באויב, אבל גם נאבק בחום, בקור, ברעב, בצמא, בפשפשים ובגעגועים הביתה במובן הרחב של המילה: "שכבתי קרוב לארבע שעות. הקור איום. אני מתפלא בעצמי שלא נרדמתי. לאט לאט מופיע קו אור דק במזרח. מעוררים את הישנים. אריה עומד ליד האלחוטאי. אנו יודעים: עוד מעט תישמע התזמורת." נקודת מבטו של החייל אבנרי איננה מקיפה בזמן הכתיבה את האסטרטגיה של בן גוריון והמטכ"ל, גם לא את התכנון 'המערכתי' והטקטי של מפקד החטיבה [על כך ניתן לקרוא בשני הכרכים שחיבר אברהם אילון על גבעתי בתש"ח], ולרוב גם לא את כל הקרב עצמו, הוא רק יודע שהוא צריך לנוע במקומו בטור, להתפרס משמאלו או מימינו של מפקד המחלקה, לחפות, להסתער, לסגת ולסחוב את הפצועים והמתים. בזו עוצמת הסיפור.


הצבי על במותיך - צלם בעז למנוביץ [קרית ענבים]

אבל לא רק בקרבות עוסק אבנרי, אלא גם ברעות שנצרבה בהן, בדמויות ובנפשות של החיילים, בהלכי הרוח לפני הקרב ולאחריו: "רגע איום הוא לנו. יודעים אנו בית-עפא מהי. יודעים אנחנו שליל ירח יהיה לילה זה. יודעים אנחנו - רבים מהם לא יחזרו שלמים". על המחשבות והתחושות בעת ההפגזה ובעת ההפוגה, בזמן בישול התרנגולות, בסחיבת הפצועים, ביחס למעדיפי העורף, לשינוי בנפשו של החייל, בהורים השכולים, בסוג המשמעת הרצוי, באחריות המ"כ: אמר כי המם-כף הוא חוט-השדרה של הצבא. אולם אין הוא ראוי לקנאה כלל וכלל", בכובד משקל של הפיקוד, על הפטרול הרכוב, על הפטאליזם של הלוחמים, על האמונות התפלות, על תקווה לשרוד: "לכל אחד רגש מוזר בלב. הם ראו את המוות מאות פעמים, ולא נבהלו. אך קביעת מועד להפסקת האש יוצרת אוירה מיוחדת במינה. "אם אחיה עד מחר" - כך חושב כל אחד, "יש לי סכויים לצאת שלם מכל העסק...". על אובדן חוש התמצאות בלילה, על הפיקוד לפנים של צ'רה המג"ד ועל הדוגמה האישית של אריה קוצר, ועל חוכמת המח"ט, שמעון אבידן, ועיניו התכולות-אפורות המשקפות את משא האחריות, על הגבורה ועל הפחד, וגם על עוצמת מילותיו של אבא קובנר בכרוזי החטיבה - "מוות לפולש".


#ספר רשמי חייל מהמלחמה, על רעות, על התיידדות עם המוות, על מנהיגות ועל המלחמה מנקודת המבט מהטור הצועד, מעל גבי הג'יפ, ומסביב לקופסת הסרדינים. מומלץ ביותר. לטעמי ספר חובה לדרג המ"כ והמ"מ, ולחובבי הסוגה.


סגר בחגים או חופשה במפרציות? תקראו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר - הייתה לנו ברירה? זעירא הלחין את מילותיו של אבנרי

ארבעה, ארבעה על הג'יפ הדוהר

ובוקע השיר מן הלב,

והשביל מתחתם מרקד ומזמר,

זה השביל המוביל אל האויב.

#ספר #1948 #אבנרי #בשדותפלשת #גבעתי




113 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com