top of page
  • בעז זלמנוביץ

למה? מי מת?


שער 'גברים לבנים מתים' של אבנר שץ

בשנת 2003 אחרי כמה שנים בשדה, כאשר הקרירה הקרבית שלי התפוגגה, יצאתי לעשרה חודשים ללימודי תואר שני ללא תזה. פנוי מדאגות פרנסה, החלטתי ללמוד היסטוריה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. דבר שחייב אותי לקחת גם קורסי יסוד, וגם להשלים את חובות התואר בפחות משנה. לשמחתי היו מורים מצוינים בחוג, ומרבית השנה הייתה הנאה צרופה של קריאה ולימוד וגם של כתיבה. לא של דברים שנחקקו בכותלי האוניברסיטה, אבל כן יצרו כמה מאמרים קצרים. למשל סקירה של הכתיבה אודות מלחמת יום הכיפורים; מאמר מרתק על עצים מקודשים בכתבי העלייה לרגל שנדחה על ידי אוניברסיטת בר-אילן; וגם מאמר עם שם מסובך: "המאבק על האהבות – דימוי המנהיגים של מלחמת ששת הימים באלבומי הניצחון" שהתפרסם בקובץ אודות מלחמת ששת הימים בעריכת שאול שי וחגי גולן , נחשונים [משרד הביטחון ומערכות, 2007, עמ' 389 – 423]. ולמה אני מספר כל זאת, חוץ מלטפוח על שכמי? כי המאמר האחרון, אמנם נכתב במסגרת סמינר של פרופסור יחיעם ויץ, אבל התבסס על מתודות שנלמדו בשיעוריו של פרופסור עוז אלמוג. ובמסגרת שיעוריו של זה נשלחנו לחפש פריטים ישראליים בארכיונים שונים. וכך הגעתי לארכיון חברת הספנות צים, שנמכרה בזול, ועדיין שכנו משרדי בבניין המיוחד בעיר התחתית. אותו בניין ייחודיי איננו כבר. זה לא קשור, אבל בארכיון קיבל את פנינו אבנר שץ, שאת ספרו 'גברים לבנים מתים - פרשיות נעלמות' (לוקוס, 2016) קראתי במהלך סוף השבוע.


כן לחיים - תלם בעז זלמנוביץ

שץ עושה זאת הרבה הרבה יותר מעניין וטוב ממני. הוא יצא למסעות היסטוריים, ספרותיים ואישיים. בשבע עשרה פרקים קצרים וקצרצרים הוא רוקח פרשיות בכתיבה אישית המלווה באירוניה דקה את תיאור הגילוי והחיפוש. כאיש ארכיון צים המקורב לים חלק מהסיפורים קשור לאנשי הים המסתוריים של היישוב. כך מתנהל לו החיפוש אחר אריה באייבסקי חלוץ, שתיין, ומחלוצי הימאות בארץ ישראל שאומץ בחום על ידי הרוויזיוניסטים, ומעלה את השאלות מה הן עובדות ומה הן אגדות. כך גם סביב אריך הירשפלד המסתורי שהגיע ב-1933 מגרמניה וזכה לבול כאחד מראשוני הימאות, ואין איש יודע האם היה נוכל, מרגל גרמני או חלוץ ציוני ואולי הכל ביחד? גיבור היסטורי נוסף, הוא הנוכל מיינרצהאגן אשר יש עדין כאלה המאמינים לסיפור תחבולת התרמיל האובד שהובילה להונאת התורכים במערכה על באר שבע ב-1917. שץ מפרק את האגדה תחת הכותרת 'תרמית הציפורים הגדולה' ומתאר את עבודת הבלשות הסבלנית שעשה על מנת ללמוד וללכוד את דמותו של האיש, שהונאת התורכים שכנראה לא עשה, היא זעירה לעומת הונאת האורניתולוגים.


דיוקן של גבר לבן מת - צלם בעז זלמנוביץ

כפי שכתבה תלמה אדמון בסקירתה את הספר: "מחשבות ופכים אישיים על בסיס עובדות כלליות ואירועים אישיים שמעניינים את הכותב. הפיקציה בז'אנר הזה נשארת נאמנה לבסיס הדוקומנטרי שהצמיח את קו המחשבה של הכותב. במרחק המדוד, שבין העובדה שהולידה את ההרהור לבין המרחק שזה עשה, מצוי העניין שהכותב מעורר בקורא". הדברים, לטעמי, מתייחסים גם לפרקים שהם פיקציה ספרותית לגמרי, וגם לסיפורים ההיסטוריים שאינם מבוססי תיעוד, כמו הפרק בו הוא קושר 'משי' לסיפורי החיים של הוריו. מעניין ובעל אירוני עצמית במיוחד הוא הפרק שבו מנסה שץ או בן דמותו לשכנע עורכי כתבי עת לממן עבורו מסע לאי מרקיזה בעקבות הרמן מלוויל, כאשר הוא בוחר את המילים הנכונות או לא בניסיונות הנואלים המסתיימים באשמת ספרים. עוד כדאי לציין בין השאר את המחוות לז'ורז' פרק ולכתיבת 'ההיעלמות'. בסיום הסיפור על הרשפלד כותב שץ: "אני משוכנע שזה לא יעניין איש, אבל אמשיך לנסות. אולי עוד אמצא, בארכיון נשכח, את חלקיו הנסתרים והמוזרים באמת של הסיפור המופרך הזה". על כך אני יכול להגיד: זה כן מעניין ותמשיך לנסות ותמשיך לכתוב.


#ספר מרתק של בילוש, היסטוריה אמיתית או פקטיבית, חיפוש אחרי הפרטים וגם סיפורים אישיים הכתובים ברגש ובענווה. מומלץ ביותר.


שטפתם ידיים? שמתם מסיכה? אז תקראו ותהיו נחמדים!


ויש גם שיר של להקה חביבה עלי Pavlov's Dog

97 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page