לפני שאני מתחיל להתפלסף - 'שחפים בסופה' מאת אינר קאורסון (לסה, 2021 [תרגום משה ארלנדור]) הוא ספר מצוין. אני די איש יבשה. לא מתלהב מלשוט או להפליג. קרקע מוצקה. גם בקריאה אני מרבה לקרוא ספרי יבשה. כשאני מנסה לחשוב על ספרים שעלילתם מתרחשת בים שקראתי עולים במוחי מעט מאוד. למשל, דיוויד פוסטר וואלאס במסה על שייט בספינת תענוגות - 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם' (ספרית פועלים, 2012). אולי 'לויתן' של יוזף רות; ולאחרונה 'סיפור של ניצול'. גם קראתי מעט ספרי שעוסקים במלחמות בים וזאת יחסית לספרי הקרבות היבשתיים. עברתי על עמודת ספרי צבא וביטחון בבלוג שלי ומצאתי מעטים: זאב אלמוג, 'הכוח הימי המודרני של ישראל, שפותח לאחר מלחמת יום הכיפורים' (המכון לחקר מלחמות ישראל, 2018); סיפורי הים של אדמירל מק'רביין; 'מלחמת הצוללות' (זמורה ביתן מודן, 1979) של אדמירל דיניץ הנאצי. גם ערכתי את ספר חיל הים במלחמת ששת הימים - משברי ים - זה נחשב? אבל 'מגלן' של שטפן צווייג שקראתי לא מזמן הזכיר לי את העניין ואולי גם החשיבות שבקריאת ספרים על המאבק של האדם בים ועל מנהיגות. ומדובר בים אימתני, לא שבשלולית הים כמו הים התיכון (שגם בו אני לא הייתי שורד).
קאורסון בנה את הסיפור על אירוע אמיתי. מאבקן של ספינות דיג רבות בפברואר 1959 בסופה עזה בשדות הדיג של ניוּפאוּנדלנד. ספינות טבעו וספנים רבים נספו. זהו סיפורה של אחת מהן - 'השחף'. שסיימה את איסוף הדגה, ושלל זה מכביד ומשקיע אותה במים הגועשים. 32 הספנים, המכונאים, הטבחים, ההגאים, האלחוטן, רב המלחים ואחרים בהנהגת רב-החובל נאבקים בקרח המצטבר: "הסיפון הקדמי, ועליו הכננים והכננות שלו, הכול שם נהיה כמו כיפת הקרח בפסגתו של קרחון, למשל כיפת בָּאוּרְדָ'ר על הקרחון וַטְנַיַאקוּל" [עמ' 2]. המשקל המצטבר מאיים להטביע את הספינה והניסיונות לסילוקו "תוך כדי מאבק ברוחות ובגלי הענק הופך למאבק לחיים ולמוות בין האדם לאיתני הטבע ובין ייאוש לתקווה". עניין זה והתיאורים הזכירו לי את 'הסיירת יוליסס' שכתב אליסטר הורן על המאבק בים הצפוני של שיירות האספקה לברה"מ ועל המנהיגות הנדרשת בכדי להוביל את צוות הסיירת במאבק כנגד מטוסי וצוללות הגרמנים, אך גם כנגד מזג האוויר, הקרח, הגלים והסערות. באופן דומה אודות המאבק כנגד אויב והטבע הקשוח ניתן לקרוא ב'ים האכזר' של ניקולס מונסארט. את הפרק הפותח של 'הסיירת יוליסס' נהגתי ללמד בקורס חובלים בפרק שעסק באבן יסוד - האדם. 'השחף' לא נאבקת בצוללות או ספינות אויב, אבל המאבק בים הסוער ובקרח מספק תשתית לתיאורי האדם ונפשו תחת סכנת המוות. פחד המוות הוא המשפיע העיקרי על התנהגות האדם, לכן אימונים אף פעם לא ידמו את הקרב או את סכנת הטביעה תחת משקל הקרח והגלים. ורק מנהיג יוכל להביא את האנשים לפעול באמצעות דוגמה אישית: "רבים קללו את רב-החובל, בקול או בלב, על שרדה כך באנשיו, נתן לנו רק שתי שעות מנוחה ביממה, אבל הבינו גם שהוא לא מש ממשמרתו על הגשר, עמד שם עם קפה וטבק במשך שלוש יממות וחצי, וכשהגיעה העת ללכת ללכת לשכב, היו צריכים שני מלחים לאחוז בו שמא יתעלף, הוא עצמו ביקש זאת." [עמ' 108].
