טוב לא בדיוק. אבל כן הייתי צריך להכין ולכתוב מטלת מנחה או בקיצור ממ"ן בקורס המרתק שלקחתי באוניברסיטה הפתוחה, אבל כמו כל סטודנט ממוצע, ברגע שהודיעו על דחייה במועד ההגשה, שמחתי ומיד דחיתי את העבודה על הממ"ן ופניתי לסקור עבור עצמי, וגם עבור מי שמהקהל הקדוש מעוניין בכך, את הספרים שקראתי השבוע. אז הנה לפניכם שוב סקירות קצרות של ארבעה ספרים שמגיעים להם יותר, אבל יצטרכו להסתפק במועט, כפי שעשיתי בשבוע שעבר, לפני שבועיים, ולפני שלושה שבועות.
לפני שנתיים, אולי שלוש? הזמן הרי איבד ממשמעותו במגפה, הסגרים והבחירות ועדיין לא שב לאחוז בנו באופן עקבי. בקיצור לפני ככה וככה זמן החלטתי שצריך לחזק כמה עניינים שאני מחמיץ בקריאה שלי. אחד מהם היה קריאת ספרים שנכתבו על ידי סופרות ישראליות. לא כל כך עמדתי במחויבות זו, למרות שנדמה לי שלאחרונה קראתי כמה. השבוע בספריית הרכבת קפצה הזדמנות - 'הבארשבעים' של גיא עד (זמורה-ביתן, 2012). בכתיבה מינורית, אולי סמלית לאפרפרות של הפרובינציאליות והברוטליזם הבאר-שבעי, מספרת גיא עד את סיפורה של משפחת גאוכמן מפי הבת הצעירה דניאלה, צלמת החוגגת 30. האב קם יום אחד לפני עשרים שנים ועזב לארה"ב; האם שהגיעה משם, כאילו השאירה אותו מאחור, אם כי הוא זאת שעשה פיזית את המעשה; והאח אידו, נשוי פלוס אחד ותכליתי - האם גם הוא מסתיר סודות? כן. במשך ימים ספורים נקבר חלק מהעבר, וחלקו נחשף ונגלה מהחולות שכיסו אותו. גם דניאלה צריכה להחליט לאן העלעול המסתחרר עליה פתאום ינוע כאשר האב מגיע לביקור קצר בארץ. סיפור על בדידותם של האנשים הפשוטים. מומלץ.
לקרוא את ריינר מריה רילקה ב'מכתבים לאישה צעירה' (נהר ספרים, 2022, מגרמנית הראל קין, אחרית דבר של מיכל פרז נוי) זה כמו לשתות מרק צח בכפית מחוררת. יש לעשות זאת במנות זעירות, לקורא שוב ושוב את המילים, המשפטים והמשמעויות החמקמקות של דבריו. רילקה כתב עד מותו בגיל 51 כ-7000 מכתבים. הוא ראה בכתיבתם חלק ממארג יצירתו ואפשרות לפרוץ את בדידותו, שלה נזקק על מנת לכתוב. בספרון תשעה מכתבים שכתב לליזה הייזה, שפנתה אליו במכתב. במרווחי זמן גדול, ומבלי שנפגשו מעולם, ומבלי שאנחנו נקרא את מכתביה של הייזה, אנחנו לומדים על התמודדות עם צער, מצוקה, על הקושי לכתוב, על השתוקקות לאושר, על תנועה ואודות קיבעון. עצות של מנטור לאלמונית ולעצמו וזאת בפרוזה שרק משורר רגיש כרילקה יודע ויכול: "כן, גם אני נמלאתי די פליאה, לקבל אחרי מכתבך הלפני אחרון את זה החדש, שקלט, כמו בהמון מראות קטנות שמחות, את האורות שזרחו בינתיים! נדמה לי שהם ממש טבועים ברקיע החדש, עד שאינני יכול כמעט להתמלא דאגה בנוגע למסלולם המטפס מעלה מעלה;" [עמ' 62]. מומלץ ביותר, למרות שנדרש מאמץ ואולי בגלל זה.
הנה עוד ספרון מהחבילה שקיבלתי מראובן בתחילת השבוע. 'בטלנותי' של איטלו זבבו (נהר ספרים, 2022, מאיטלקית ראובן מירן שגם העיר וכתב אחרית דבר). זבבו או סבבו דבק במחשבתו ובכתיבתו אודות הזקנה ועצירת ההידרדרות אל המוות והתפוררות הגופנית והנפשית באמצעות אישה. כפי שעשה גם בספרו 'הסיפור של הזקן הטוב והנערה היפה' (תשע נשמות, 2018, תרגום יונתן פיין). המסע הסנטימנטלי הקצר (כרמל, 2009, תרגם והוסיף אחרית דבר אריאל רטהאוז), הפעם נע דרך ניסיונות לרפואה עצמית בתרופות פלא ובכללן סיגריות, וגם באמצעות בחורה יקרה: "אבל אני לא חושב שפליצ'יטה הייתה גרונטומית כנה. היא לקחה ממני יותר מדי כסף מכדי שתהיה מסוגלת להאמין שהיא אוהבת אותי כמו ושאני. בטוח שזו הייתה האישה היקרה ביותר שהכרתי בימי חיי. היא בחנה בקור רוח, בעיניה היפות והשלוות - לעיתים העצומות למחצה כדי לסרוק אותי טוב יותר - עד מתי אניח לה לבזוז אותי." [עמ' 41]. תיאור נפש האנוש המנסה לעצור את הזמן והטבע ללא הצלחה עד כדי התבטלותה נוכח הזמן והסוף הוודאי. קלילות וציניות המסתירות כובד. מומלץ ביותר.
תגובות