• בעז זלמנוביץ

אנשים לבנים, סרט כחול


אני שקוע ברובי בלעמוד במועד הגשת טיוטה של מחקר שאני מאחר בכמעט שנה בהגשתה. נכון יש את תרוצי הקורונה וכו', אבל השתמשתי בהם כבר והם נשחקו כמו המסכה שלא החלפתם כבר חודשיים. כל זה נועד לתרץ את זה שאני קורא מעט מדי וסוקר עוד פחות ספרים שקראתי בין קריאת תחקיר מג"ד X, סטנוגרמת ישיבה Y או מברק לילי שיצא מבור Z. אז הנה סקירת ספר שקראתי בעקבות ספר אחר. לפני זמן לא רב קראתי את ספרו של חגי ארליך על ים סוף - הים העצוב. מבט רחב היקף וזמן על המרחב הדרומי לנו. קריאה מומלצת, גם לדעתם של אבי וחמי. בכל מקרה, ארליך הזכיר את 'הנילוס הכחול' שכתב אלן מורהד (מערכות, 1983 [הספר יצא לראשונה במערכות ב-1965], מאנגלית זיוי שורר), ולכן אצתי-רצתי ליהודה ממרתף הספר וקניתי את הספר, והנה סקירתו מונחת לפניכם.


כדורסל - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

לנילוס, כך מסתבר, שני מקורות ראשיים. האחד, הנילוס הלבן שמקורו, כך מספרת ויקי הכל יודעת "בימת ויקטוריה, אשר שטחה מתחלק באוגנדה, קניה וטנזניה. מאגם ויקטוריה הנהר זורם צפונה ומערבה דרך אוגנדה, דרום סודאן וסודאן, וממשיך צפונה דרך המישור הסודני וביצת סוד עד העיר ח'רטום. בנקודה זו מתאחד הנילוס הלבן עם הנילוס הכחול." מכן נובע שהמקור השני הוא הנילוס הכחול המתחיל באגם טאנה באתיופה וזורם כ-1460 ק"מ עד המפגש עם הלבן בח'רטום. אבל אל תתבלבלו, תלוי בעונה, 80-70 אחוזים ממי הנילוס מגיעים מהכחול. לכן כפי שארליך מצביע המים האלה הם המדאיגים ביותר את המצרים (ראו ערך סכרים, מצרים ואתיופיה). מורהד מתאר ארבעה מסעות לגילוי הנילוס הכחול. הביטוי 'גילוי' הוא שגוי לפחות פעמיים. הכוונה היא 'גילוי' על ידי האדם הלבן, והכוונה היא גם לניסיונות כיבוש או למסעי מלחמה. המסע הראשון, אם כי מורהד מרחיב מעבר למיקוד בכל חלק או מסע ראשי, הוא של ג'יימס ברוס, הרפתקן בריטי ברבע האחרון של המאה ה-18., שפתאום דיווח מלב הארץ ההררית המנותקת אתיופיה שמצא את מקור הנילוס הכחול. דבריו לא זכו בהרבה אמון כששב לבריטניה, אבל הציתו את יצר התחרות וההרפתקנות של אחרים. אבל כפי שמורהד מצטט את המזרחן והדיפלומט ריצ'רד ברטון שציטט פתגם עתיק: "השלום הוא חלומו של החכם; המלחמה היא דברי-ימיו של הגבר", המסעות הבאים הם מסעות מלחמה.


משתרגת - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

המסע השני במעלה הנילוס הוא מסע התעוררות של מצרים מ"הלילה הארוך" ומשלטון הממלוכי. שעון מעורר בדמותו של נפוליון. נפוליון נוחת בחוף מצרים ב-1798 ודי מהר הביס את הממלוכים, אבל בעצמו נלכד במצרים לאחר שנילסון הביס את הצי הצרפתי בקרב אבוקיר. בעוד נפוליון משתעשע במסע כושל לארץ ישראל. נשלח גנרל דאזה לרדוף אחרי הממלוכים במעלה הנילוס. מורהד טוען ש"גורלה של הרפתקה חדשה זו היה שתיחשב כיוצאת דופן ומיותרת במסגרת המבצעים העיקריים, ואכן מיותרת היתה גם מבחינה צבאית." [עמ' 111], אבל המסע הרחיב את הידע על הנילוס עד אזור סודן בזכות צוות המדענים, הרשמים והחקרנים שנלוו לצבאות נפוליון. הלכו הצרפתים ובאו התורכים ובראשם מוחמד עלי. לא המתאגרף, אלא הטיפוס הכריזמטי והאכזרי שהקים את מצרים המודרנית. אחרי שהשתלט על מצרים ועוד, וביסס את שלטונו שלח עלי את בניו דרומה על מנת שימצאו, שישתלטו, יגלו וישדדו עאל אוצרות הנילוס ברחבי סודן ואם ניתן דרומה יותר - זהב, אבנים טובות ובעיקר עבדים. גם במקרה זה מעורבים הרפתקנים מערביים חדורי שליחות של גילוי וסקרנות עצומה, אך הם, על פי מורהד, ממפיצי המגפה - "הפוליטיקה של המערב במעלה הנילוס." [עמ' 167]. המסע הרביעי הוא מסע הכיבוש הבריטי של אתיופיה שמתרחש לאחר ששליטה המוטרף של זו - תיאודור - מעליב את האימפריה הוויקטוריאנית. תיאור האירועים עד המסע הוא מפורט וססגוני, כמו שאר תיאורי המסעות עד כה.


טקסי - צלם בעז זלמנוביץ (בפקק בכביש החוף 2021)

בכל מקרה, אנחנו כבר מאה שנים לאחר מסעו של ברוס, ועל גנרל נאפייר מפקד צבא בומביי מוטלת המשימה לשחרר את הדיפלומטים הבריטיים שנכלאו על ידי תיאודור ולהתיר עוד כמה אירופאיים. העולם הצבאי השתנה רבות מאז נחיתת נפוליון במצרים. "היה זה", כותב מורהד, "רגע בלתי יציב בהיסטוריה של המלחמות, והשיטות הישנות והמיושנות עורבבו עם אלו החדשות בצורה מסובכת ביותר, ולעתים אף אבסורדיות." [עמ' 231]. מורהד מתאר את התכנון והארגון היסודיים של המבצע האמפיבי שכלל סיורים מקדימים, בניית מזח, שכירת ספינות אזרחיות בשביל להביא את הציוד הרב. זה כלל פילים, סוסים, תותחים, גמלים, מזון, מים ומתקני התפלה, ציוד סלילת דרכים ועוד ועוד. עיקר התמודדות של נאפייר וצבאו הייתה עם הקרקע ומזג האוויר. פריצת הדרכים במעלה מים סוף לאתיופיה והצורך לבנות בסיסי ביניים והספקה, כל זה בשביל "ליישב את עניין הגאווה, גאותו של אדם אחד שהתקוממה כנגד גאותה של מעצמה, חוזים אנו במחזה הבלתי הרגיל של שני הצבאות המתקדמים זה לקראת זה בגבוה משכנות-הנשרים הנידחים בהרי אתיופיה. צבאות אלה נבערים הם מעבר לכל דמיון. אין הם יודעים זה על זה מבחינת הלשון, המדיניות או אורחות-החיים. אין ביניהם לא שנאה של ממש ולא סכסוך של ממש. ובכל זאת פקדו עליהם להילחם והם יוצאים למלחמה. נוצרים ומוסלמים, שחורים ולבנים, סיקים, הודים ובני שבטים אתיופיים: כולם מאמינים באמונה שלמה כי התפקיד אותו הם ממלאים - להרוג איש את רעהו - הוא צודק ומחויב-המציאות." [עמ' 255]. כמו בשני המסעות הקודמים, נופלות חומות ארצות שהיו מבודדות, גם מסביבתן הקרובה. "שלוש הסתערויות-נפל של חילות פרשים כנגד נשק-אש מודרני שמו קץ לבידודו של עמק הנילוס, מאגם טאנה ועד הים." ומורהד מהרהר: "השופרות מריעים, החומות קורסות תחתן ותקופה ארוכה נעלמת כהרף עין. ושמא זה טבעה של ההיסטוריה המכריזה עצמה באממצעות מאורעות חסרי-ערך."[עמ' 270].


#ספר מרתק, ססגוני, בלתי פוליטי-קורקטי ורחב יריעה על מקומות נידחים ומופלאים ועל אנשים נפלאים ואכזריים, על מפגשי תרבויות ואש לאורכו של הנילוס והנילוס הכחול. מומלץ לא רק חובבי היסטוריה, מלחמות ומסעות.


מה מצב ה-R? רגע R זה בשביל Read on and be nice?


ויש גם שיר או יותר נכון שיר של מפגש תרבויות אכזרי

#ספר #הנילוס_הכחול #מורהד #מערכות #אתיופיה #סודן #מצרים #נפוליון #מוחמד_עלי #אמפיבי

80 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול