כשאתה כבר "בלש מהולל" אתה עומד למבחן כל הזמן, ורוב האנשים מנסים להיות ידידיך ולא נחקריך. כאשר מסתבר למפקח מגרה, חובב השגרה והביתיות החמימה, שהמילים האחרונות שהשמיע נרצח באי נידח בדרום צרפת, כללו את הביטוי: "ידידי מגרה", הוא נאלץ לנטוש את ארוחות הערב של רעייתו ולצאת מאזור הנוחות ולנדוד לאי פורקארול (Porquerolles). כל זה בשני חלקיו של ז'ורז' סימנון, 'ידידי מגרה' (ספריית תרמיל, 1965 [תרגמה הלית ישורון]).
אבל לפני שנמשיך בעלילה שאת רובה תצטרכו לקרוא בעצמכם, גם על עצמי לספר רציתי. לפני שנים מצאתי וקראתי את הספר וכאשר סיימתי לקרוא, מסתבר שמדובר רק בחלק הראשון. בכדי להתאים את הספר לפורמט 'ספריית תרמיל' הוא חולק לשניים. מכאן ולשם חלפו הימים, ובקיץ האחרון מצאתי את החלק השני באחת מחנויות הספרים המשומשים שנותרו בארצנו הצחיחה. אבל כאשר התחלתי לקרוא בו, התברר שכבר שכחתי את ההתחלה. הספרים שכבו חבוקים וממתינים עד שבוע שעבר בו קראתי בהם בסדר ובצמידות הנכונים.
כ-70 ספרי מגרה כתב סימנון מתוך המכלול העצום של כ-450 רומנים וסיפורים קצרים שכתב במהלך חייו. מגרה שדמותו היציבה, הביתית והנאמנה, שחטאה היחידי, כך נראה, היא שתייה מופרזת לעתים, עומדת כנגד אישיותו של סימנון שנדד בעולם ומעבר לכתיבת 80-60 עמודים ביום ממוצע, עסק בהשקטת רעבונו לנשים, הוא מסוג הבלשים המפענחים תעמולות פשע באמצעות הבנת הנפש והאישיות של החשודים.
