• בעז זלמנוביץ

אם עץ נופל


שער 'העץ' של ג'ון פאולס

השבוע ראינו (בזום) הרצאה מרתקת על בהוטן, ממלכת הדרקון הדחוקה למרגלות ההימליה בין הענקיות הטורפות סין והודו. המרצה המצוינת עירית להב [שגדלנו ביחד בקיבוץ, והיא טיילה וחייה שנים רבות ברחבי העולם הגדול ובכלל זה במרחב צפון הודו. אבל אני לא מקנא בה כי בזמן שהיא טיילה בבהוטן אני טיילתי ברכס עלי טהר, וכאשר חייה בניו-יורק אני עשיתי טרקים במחנות הפליטים בעזה]. בכל מקרה עירית סיפרה על מדד האושר שקבע המלך הנאור. ארבעת העמודים הראשיים של האושר הם: ממשל תקין, מסורת, קיום עצמאי (ביטחון כלכלי) ושימור הסביבה. מכיוון שבעניין הממשל התקין אנחנו אלופים, והרב קנייבסקי הוא המסורת, ובקיום עצמאי אנחנו מסתדרים, נתמקד בסביבה. הנה אנו בט"ו בשבט, מועד שבו היו אבותינו נוהגים לחלול בסופרמרקטים, לקטוף פירות מיובשים ולטעת שקיות פלסטיק, ובדיוק סיימתי לקרוא את 'העץ' של ג'ון פאולס (אסיה, 2021 [תרגום עידן לנדו]). את הספר מעטרים חיתוכי עץ של אהרון ג'ונסון כמו זה שעל שער הספר.


לא עץ - צלם בעז זלמנוביץ (גשרי המנהרות חיפה 2021)

פאולס, סופר אנגלי, מורה, משורר ועוד שעיקר פרסומו, בעברית לפחות, בא לו בעקבות ספרו אהובת הקצין הצרפתי, כתב ממואר הגותי-מחשבתי אודות הסדר, הפראי, הטבע והתרבות. הוא מתחיל כמובן בילדות ובנערות ובניגוד המחשבתי עם אביו שסלד מהטבע הפראי וניסה לאלף את העצים שבגנו שבביתו הפרברי. ניסיונות הסדר השלטני של האב מקורם בכאוס של בשוחות ובקטל של מלחמת העולם הראשונה, אבל זאת מבין פאולס רק בבגרותו או בזקנתו: "כעת אני יכול לראות, שמלחמת העולם הראשונה גבתה ממנו מחיר כפול ואכזר - לא רק באותן שנים מתועבות בחפירות, אלא גם בתוצאותיה החברתיות. ניתנה לו טעימה מחייו של קצין וג'נטלמן, במיוחד בשנים שלאחר המלחמה שבהן הוצב בצבא הכיבוש בגרמניה. מאז ואילך הוטבעו בו האתוס והשאיפות של אורח חיים, שנותר מחוץ להישג ידו..." [עמ' 12]. כנגד זאת נמשך פאולס לאי הסדר של הטבע: "כמיהה להימלט מאותם עצים בלתי טבעיים בתכלית שבגן האחורי שלנו, ומכל מה שהם מיצגים. בכך התחלתי מבלי דעת לרמוס את נשמתו של אבי. יותר ויותר התאוויתי אל מה שנעדר מסביבתי הקרובה: מרחבים, פראיות, גבעות, יערות... בעיקר אני חושב, אזורי יערות, עצים 'אמיתיים'." [עמ' 10]. לאחר מבחינת יחסיו וניגודיו עם אביו עובר פאולס לדיון בחומה של 'המיון'. הסדר, הארגון, הקטלוג, החלוקה לסוגים, למינים ולתתי תתי קבוצות שיצרו המדע והאמנות המערביים. הוא לא מתכחש לחשיבותם, אבל מצביע על הניכור שהם יצרו בינינו ובין הסביבה והטבע.


עץ - צלם בעז זלמנוביץ (הכרמל 2019)

בקיצור פאולס קורא לנו ללכת לאיבוד, לצאת לשוטט בדרכים, ביערות, בהרים ובנחלים. וגם במחשבות, בזיכרונות, ברצונות, כפי שכתבה הוצאה בשער האחורי, צריך למצוא: "ההנאה שבללכת לאיבוד, את היופי בגנים – ובדמיונות – שאינם גזומים, ואת העונג חסר התכלית שבהיעדר כל תוכנית שהיא, בחיים כמו באמנות." נדרש להתחמק מהתיעוד האובססיבי שלנו שרק הלך ומתגבר בשנים האחרונות באמצעות המצלמות הצמודות לידינו ושולטות בנשמתנו. אם כי בהרהור שני אולי דווקא הטלפונים הניידים והרשתות החברתיות כן החזירו את הכאוס וחוסר השליטה המדעי המדויק, ולא רק בהקשר של פייקניוז? אולי. פאולס קורא לנו להקשיב לטבע ולאיש הירוק: "יש משהו בטבעו של הטבע, בנוכחות המיידית שלו, ברושם הארעי שלו, בתסיסה היצירתית ובכוחות הצפונים בו, שתואם את האיש הירוק והפראי בנפש שלנו; והמשהו הזה מתפוגג ונעלם מרגע שערכו נגרע לכדי "עבריות" אוטומטית, למעמד של דבר הניתן לסיווג ותו לא, דימוי שצולם אז. "דבר" ו"אז" מושכים זה את זה. אם זה דבר, זה היה אז; אם זה היה אז, זה הדבר. חסר לנו אמון בהווה, ברגע הזה, בראייה הממשית הזאת, כיוון שהתרבות שלנו אומרת לנו לבטוח רק במה שדווח לאחר מעשה, מוסגר באופן פומבי, שכבר נערך, הדבר שהוצב בבירור בנקודת המבט האמנותית או המדעית." [עמ' 53-52]. ואולי בעצם אנחנו רק בעידן שמתעדים אבל בלי אמנות ובלי מדע? אולי. בחלק האחרון של הספר לוקח אתנו פאולס ליער מסתורי, עתיק ואמתי ששרד את האנושות בלב האזורים החקלאים והמכרות של אנגליה. זה תיאור טבע, מבט התבוננות חיצוני ופנימי מרתק המשלב ידע רב ויכולת לראות לעומק: "היערות שלנו הם רסיסי הטבע האחרונים שאינם מחוללים יחסית, וככאלה מספקים לנו - ומגלמים בעולם החיצוני בדרך הנגישה ביותר - את אותו יחס, אותן הרגשה וידיעה שעלולות להישמט מידינו; הם הכנסיות ובתי התפילה הירווקים האחרונים מחוץ לחומות הציוויליזציה והתרבות שיצרנו בכלים שלנו." [עמ'76].


#ספר ממואר על אדם, טבע, סדר, תרבות, מדע, חופש וירוק. מעורר מחשבה ומומלץ לא רק למדריכי טיול ולאנשי קק"ל, אלא לכל מי שרוצה לחשוב על הסביבה ועל העצים ועל עצמו קצת אחרת. תקנו מההוצאות לאור העצמאיות.


תשתלו עצים, הטו מסיכות, תקראו ספרים והיו נחמדים.


ויש גם שיר

מסתכל בהם הסב ונפשו נרגשת

עיניהם ודאי עיוורות ואוזנם חרשות

הביתה שב הוא עם סלו בלא טיפה של עצב

האוצר נשאר אצלו ואצלם הכסף.

#ספר #פאולס #העץ #אסיה #טבע


66 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול